קצינים וחיילים רבים (במיל.) מתגייסים בימים אלה, כדי לסייע לגיבור ישראל, אביגדור קהלני, להדוף ערעור שהגישה הפרקליטות על זיכויו בפרשת נמרודי.
קהלני זוכה ביום 29.3.01 בבית משפט השלום בתל אביב על-ידי השופט עודד אל-יגון (על הזיכוי ראו הקישור להלן). השופט אל-יגון כתב בדיוק את שחשב על התנהגותה המפוקפקת והרשלנית של פרקליטת המדינה עדנה ארבל בתיק זה. הערעור הוגש על-פי החלטת הפרקליטה ארבל - המבוקרת הראשית של אל-יגון בהכרעת הדין (למרות שהפכה צד אישי ומעוניין). הדיון בערעור זומן ליום שני (9.7.01), בפני השופטים: דבורה ברלינר (אב"ד), זאב המר ויהודית שטופמן.
הערעור מבוסס בעיקרו על קובלנת הפרקליטות, לפיה הכרעת הדין בענייני של קהלני עלולה ליתן גושפנקה לנורמה בלתי ראויה. טענת ההגנה (את קהלני מייצג עו"ד דב ויסגלס) היא: אין דופי בהתנהגות קהלני, וכך גם קבע בית המשפט; וגם אם היתה התנהגותו שגויה - אין מקום לברר זאת במסגרת של הליך פלילי.
הערעור שהוגש הביא באחרונה להתגייסות של קצינים וחיילים (במיל.) לצד קהלני. הדבר בא לידי ביטוי בהצעה לסיוע כספי למימון ההגנה, וגם בתמיכה ציבורית ומוראלית. אחד התומכים הוא תא"ל אריה קרן (מיל.). קהלני - בעל עיטור המופת (אפריל 1973) ועיטור הגבורה (מאי 1975), נפצע אנושות במלחמת יום הכיפורים (כתבי העיטורים, ראו הקישורים להלן).
במכתב מיום 21.6.01 אל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כותב תא"ל קרן, כי התביעה בראשה עומד רובינשטיין לא נתנה דעתה כדבעי לעובדה שמדובר בגיבור ישראל, קודם שהגישה נגד קהלני את כתב האישום בכלל (ממנו זוכה) ואת הערעור בפרט. "במשך 53 שנות קיום המדינה קיבלו את האות בישראל כ-40 גיבורים, חלקם לאחר המוות ורבים לא איתנו היום. במורשת ישראל התיחסות מיוחדת לגבורה ולגיבורים המהווים מופת לעם - מאברהם אבינו, יהושע בן-נון, נחשון בן-עמינדב, שמשון הגיבור, יפתח הגלעדי, דוד המלך, בר-כוכבא (כוזיבא) ועוד. להעמיד לדין / לא להעמיד לדין גיבור ישראל, זו החלטה ערכית יותר ומהותית יותר מאשר להחליט לגבי ח"כים, שרים, ראשי ערים ורשויות, רבנים ועוד", הוא כותב ומבקש: "החלטה זו צריכה להתקבל על-ידי כבודו, ובשום אופן לא בדרג נמוך מיועץ משפטי לממשלה, וכאשר מדובר בערעור על זיכוי משפטי - על אחת כמה וכמה".
תא"ל (מיל.) קרן מבקש מרובינשטיין, לבדוק מחדש נושא זה, "אישית ומיידית", ולנקוט עמדה שגם תיראה.
מכתבו המלא של קרן ראו הקישור להלן.
________________________
[הערה שלי (י.י.): פרקליטת המדינה עדנה ארבל היא המובילה את הקמפיין המשפטי כנגד קהלני, במסגרת פרשת נמרודי. בנסיבות מסוימות היה ניתן אולי לחשוב, בדוחק רב, כי ארבל פועלת מתוך שיקולים מקצועיים - לביעור השחיתות במערכת הציבורית. ואולם, במקרה של ארבל, אני מוצא לנכון להצביע כאן שוב על מעשיה של ארבל ב-1993, הנגועים בשחיתות חמורה: ארבל "סידרה" לעצמה, בדרכי עורמה ותחבולה, קבלת פיצויים מהמדינה שלא כדין, בסכום של כ-200 אלף ש"ח. עד היום היא לא השיבה את הכסף לקופת המדינה, למרות שמבקר המדינה קבע בדוח שהגיש (לאחר חשיפתי את הפרשה), כי ארבל קיבלה פיצויים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החוק. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שדורש מראשי רשויות מקומיות ומעובדי מדינה (ובצדק) להשיב שכר חריג שקיבלו שלא כדין, נמנע ממתן הנחיה שכזו לארבל. פרטים נוספים על מעשיה של ארבל, ראו הקישור להלן].
בתגובה לאמור לעיל נמסרה מצד משרד המשפטים התגובה שלהלן (מיום 8.7.01):
השופט אל-יגון לא הזכיר את פרקליטת המדינה בפסק הדין שכתב, ולא ייחס לה מעולם התנהגות מפוקפקת ורשלנית, כדבריך. יתירה מזאת: הניסיון להפוך את פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ל"צד אישי ומעוניין" בפרשת קהלני, הוא ניסיון נואל שאין לו על מה להתבסס. ההחלטה לערער בפרשת קהלני התקבלה משיקולים מקצועיים גרידא. הערעור הוכן על דעת היועץ המשפטי לממשלה וכל הדרגים המקצועיים בפרקליטות שהיתה להם נגיעה לתיק, והוא משקף את ראייתנו שהשר לשעבר, אביגדור קהלני, נקט בנורמות התנהגות בלתי ראויות ובלתי מתקבלות על הדעת במדינה מתוקנת, בכך שמסר מידע על חקירת משטרה ועל עצם קיומה לחשוד, במיוחד כאשר המידע מגיע מפיו של השר המופקד על המשטרה.
באשר לפרשת הפיצויים שקיבלה בשעתו פרקליטת המדינה, הרי שהכתב [אנוכי, י.י.] מנצל כל במה אפשרית, על-מנת להמשיך ולהכפיש את פרקליטת המדינה, על-אף שהנושא נבדק עד תומו על-ידי מבקר המדינה אשר קבע חד-משמעית כי הגב' ארבל פעלה בעניין זה בתום לב. מבקר המדינה אף קבע, כי לא חלה חובה על גב' ארבל להחזיר את הכסף.
