בטקס בהר הרצל בירושלים תם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ונפתחו ארועי יום העצמאות. מול קברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל הודלקו השנה 12 המשואות בסימן חגיגות המאה לעיר העברית הראשונה, תל אביב. את הטקס הנחו אריה אורגד ושמירה אימבר. המשטרה ומגן דוד אדום ערוכים בכוחות גדולים לאבטח את החגיגות ברחבי הארץ.

את הנאום המרכזי בטקס נשא כמיטב המסורת יושב-ראש הכנסת. ראובן ריבלין הדגיש בנאומו את יכולתם המופלאה של אזרחי ישראל לקיים חיים נורמליים במציאות בלתי נורמלית בעליל, והתייחס ל"מרכיב הנוסף" הגלום בציונות כתנועה לאומית, לעומת תנועות לאומיות אחרות במאה השנים האחרונות. "יום העצמאות מספר את הסיפור הבלתי אפשרי הזה: סיפורה של הנורמליות, אשר נבנתה כאן, בתנאים בלתי נורמליים בעליל. יום העצמאות מספר את המחיר של החיים הפשוטים, השקטים, שכל הורה מאחל לילדיו, ושעבורם אנו נדרשים להמשיך ולשלם, בדם".

הוא ציין בנאומו שניים מחיילי צה"ל שהפגינו אומץ לב ומסירות מיוחדת במבצע "עופרת יצוקה": סג"מ אהרון קרוב, וסגן אלוף אורן כהן (שאף מדליק משואה). ריבלין הדגיש את תעצומות הנפש שהוכיחו השניים, כערובה לקיום חיים נורמליים כאן, בישראל, של 2009. "גרוננו נשנק, למראה דמויות מופת החיות בתוכנו, בישראל של 2009, סגן-משנה אהרן קרוב, שזינק מחדר כלולותיו, כדי להוביל את חייליו לקרב, ונפצע קשה, או סגן אלוף אורן כהן, מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני, שנפצע במהלך עופרת יצוקה, וחזר ממחלקת השיקום, כדי להמשיך ולפקד על חייליו. דמויות כאלו מאפשרים לנו, הישראלים, לקיים חיים נורמליים, במציאות בלתי נורמלית".

בהמשך, הקדיש ריבלין התייחסות ל"ישראל של 2009", לאופיה, למוקדי העניין שבה, ולתכונות המבדילות אותה מ"ישראל של 1949". "סיפור יום העצמאות אינו רק סיפור גאולת תש"ח, אלא גם סיפורו של דור תשס"ט, שגם הוא נאלץ, יום-יום, להמשיך ולשלם בעד חירותו ועצמאותו", אמר.

ישראל של 2009
מול
ישראל של 1949

באיזכורי הכבוד של הדלקת המשואה, הזכיר ריבלין את תושבי עוטף עזה והדרום כולו, את גלעד שליט, את חלוצי גוש קטיף, ואת העיר תל אביב שחוגגת 100 שנים להיווסדה. "ישראל של 2009 אינה פחות מרשימה מישראל של 1949. להיפך: היא דמוקרטית יותר, היא פתוחה יותר, והיא גם יהודית יותר בזהותה ובתרבותה. היא סובלנית יותר, היא מתוחכמת הרבה יותר, והיא דמגוגית קצת פחות. משפחות בישראל כבר פחות נקרעות בה בגלל ויכוחים על 'איחוד' או 'מאוחד', ויותר בגלל 'הפועל' או 'מכבי' או 'ביתר', למרות שהפוליטיקה עדיין מלהיטה כאן את הרוחות, ובצדק.

"ישראל של 2009 אולי אידיאולוגית פחות - אבל יש בה הרבה יותר אידיאליסטים. האידיאולוגיה שלהם אולי פחות מנוסחת, פחות אדוקה, אבל היא אנושית יותר, אוהבת יותר, קשובה יותר לבני האדם.

"ישראל של 2009 אולי לוקחת את עצמה פחות ברצינות - אבל היא לא שוכחת לרגע איפה היא חיה. ישראל של 2009 היא אולי צינית יותר - אבל הרבה יותר מפוכחת.

"סיפורה של מדינת ישראל, סיפורה של הציונות ושיבת ציון, לא מסתכמים רק בשאיפה לקצת נורמליות. מיליוני בני אדם - שעוזבים את ארצות מולדתם, ושמעדיפים לחיות בלב המזרח התיכון, בטבורו של הסכסוך הנפיץ בתבל, ובלבד שיחיו במדינת היהודים - ממשיכים להוכיח, גם היום, שיש בו, בפרויקט הציוני, משהו שהוא מעבר לשאיפה הפשוטה לחיים נורמליים", דברי יושב-ראש הכנסת.