בית המשפט הפדרלי בארה"ב דחה שתי עתירות של עברייני מין שטענו כי פרסום שמותיהם ותמונותיהם באינטרנט מהווים פגיעה חמורה בזכויותיהם החוקתיות.
העתירות התייחסו למה שמכונה "חוקי מייגן", שמקורם בחטיפתה ורציחתה של ילדה בת 7 ב-1994. החוקים נועדו לאפשר למדינות לפרסם רישומים של עברייני מין ומקומות מגוריהם, כדי ליידע תושבים והורים על קרבה של עברייני מין.
בית המשפט בשני המקרים ביצע איזון בין הזכות לפרטיות, המוגנת בחוקה האמריקנית, לביטחון הציבורי.
הסוגיה משמעותית שכן 36 מדינות בארה"ב מפרסמות מידע באינטרנט אודות עברייני מין, שטוענים לעיתים קרובות כי מדובר בעונש כפול על מעשיהם. העונש, כך טוענים העבריינים, מונע מהם להשתקם, שכן בכל מקום שבו הם נמצאים, יודעים על עברם.
בית המשפט הכיר בעובדה כי ישנה פגיעה בזכות לפרטיות של העבריינים, אך הוסיף כי הפגיעה בביטחון הציבורי חשובה יותר, וגוברת.
בישראל אין רישום של עברייני מין, ונהוג להמנע מפרסום שמותיהם. בעבר התגלו מספר מקרים בהם עברייני מין לשעבר הועסקו בבתי ספר או מקומות ציבוריים אחרים, מאחר ומנהליהם לא היו מודעים לעברם.