נסים ויניב יום טוב תבעו את מוסך רוסקי בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון בסכום של 4,070 שקל לאחר שלא היו מרוצים מהשירות. מכתב התביעה עלה שהתובעים פנו תשע פעמים לנתבעת על-מנת שתתקן את המזגן ברכב, אולם הליקויים חזרו על עצמם. לדברי התובעים, שולם לנתבעת סך כולל של 1,970 שקל וההפרש בין סכום זה לסכום התביעה, העומד על 2,100 שקל, הוסבר "בהוצאות עקיפות" כגון: עלות נסיעה במוניות בזמן שהרכב הושבת לצורך הטיפולים שכשלו, אובדן זמן עבודה, שיחות טלפון, אגרה וצילום מסמכים. "לא ניסינו מעולם לטפל במזגן בעצמנו ושלא באמצעות הנתבעת בתקופה הרלוונטית, וגם כיום המזגן אינו תקין".
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלא נפל פגם בשירות שנתנה, והתקלות החוזרות במזגן נבעו משבירה חוזרת של אבזר ("ניפל") כתוצאה מתיקון עצמי ולא מקצועי של התובעים. הנתבעת הדגישה שמדובר ברכב ישן מסוג "הונדה" מודל 1993 ושהמזגן בו ישן אף הוא, וכי התובעים פנו אליה שלוש פעמים בלבד. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בית המשפט קבע בפסק הדין שאין לקבל את גרסת הנתבעת באשר לגורם לטיפולים החוזרים והנשנים במזגן. "עיינתי בכרטיסי העבודה שהגישה הנתבעת. גם אם אניח שהרכב הובא לנתבעת לצורך טיפול במזגן רק שלוש פעמים בתקופה הרלוונטית, עדיין אין לקבל רישומי הנתבעת כפי שהוגשו כרישומים אמינים. הרישומים ידניים ולא ממוחשבים. אין לדעת מהם האם חלקים הנזכרים בהם הוחלפו או רק תוקנו, ואם הוחלפו - האם הותקנו במקומם חלפים מקוריים או תחליפיים. קיימים רק שני כרטיסי עבודה לשלושה תאריכים - מצב שעל פניו נראה לא תקין ומעורר רושם ברור שחלק מהרישומים נעשה בדיעבד ... ברור שהרישומים שהציגה הנתבעת אינם מהימנים, אינם מדויקים ולפחות בחלקם נערכו, כאמור, בדיעבד, ומכאן שאין להסתמך עליהם כרישומים מלאים, נכונים ומהימנים.
"אם לא די בכך, הרי שאפילו הרישומים הללו אינם תומכים בחלק העיקרי של גרסת הנתבעת. גרסה זו התבססה על כך שבכל פעם שהרכב הגיע למוסך נמצא שהניפל נשבר ולכן דלף הגז מהמזגן, אולם רק ברישום מיום 1.5.07 יש רישום על החלפת ניפל, בעוד ברישומים משני התאריכים המאוחרים יותר אין לכך כל זכר; ומאותם רישומים מאוחרים ברור שבשני הטיפולים המאוחרים לא היה צורך רק בהחלפת הניפל (שכאמור כלל אין רישום שהוחלף באותם טיפולים) ובמילוי גז, אף שזו הייתה גרסת נציגת הנתבעת בדיון.
"המסקנה מכל האמור לעיל היא שגרסת הנתבעת אינה נכונה, ועל כן יש להעדיף על פניה את גרסת התובעים ולומר כי סביר יותר שהטיפול לא היה מקצועי ונכון".
באשר לסוגית גובה הנזק פסק בית המשפט שהיות ואין חולק שהטיפול במזגן הרכב נכשל, על הנתבעת להשיב לתובעים את מלוא העלות. "בעוד התובעים טוענים ששילמו לנתבעת בסך-הכל 1,970 שקל, הרי שהקבלות שבידם (התואמות בסכומיהן את הרישומים בכרטיסי העבודה שהציגה הנתבעת) מסתכמות רק בסך 1,420 ש"ח. בכתב התביעה נטען שהיו גם סכומים נוספים ששולמו "במזומן" והכוונה היא שאין תיעוד על תשלומם. איני מקבל את הטענה משום שלא הוכחה כנדרש. על כן יש לחייב הנתבעת בתשלום של 1,420 שקל לתובעים. בכל הנוגע לנזקים העקיפים הנטענים, הרי שהם לפחות בעיקרם לא הוכחו. לא הוכח שנדרשה בכלל נסיעה במוניות. לא הובאה אפילו קבלה אחת לרפואה על נסיעה כזו. לא הוכח שהרכב היה מושבת אפילו יום אחד מעבר לזמן שהיה נדרש ממילא לו זוהתה ותוקנה התקלה פעם אחת באופן מקצועי, ולא הוכח שאותו יום היה יום עבודה, וכן לא הוכח גובה ההפסד בשל יום או ימי עבודה.
"לא נותר אלא לפסוק סכום גלובלי, על-פי שיקול דעת, בשל הטרחה העודפת ועוגמת הנפש שנבעו מהתמודדות חוזרת ונשנית עם תקלה שאינה מתוקנת. בנסיבות העניין אני קוצב את הנזק העקיף בסך של 600 ש"ח". בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,020 שקל בתוספת הוצאות המשפט בסך 450 שקל.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
