בסוף שנת 2001 מנה ציבור הנשים בנות 15 ומעלה בישראל כמעט 2.4 מיליון. 270 אלף היו בנות 15-19 ומעל 2.1 מיליון נשים בנות 20 ומעלה. כך על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו אמש (יום א', 9.3.03), לרגל יום האשה.
יחס הנשים לגברים בגילאים 15 ומעלה היה 106 נשים ל-100 גברים.
על-פי התחזיות של הלשכה, עד שנת 2010 יעלה מספר הנשים בנות 15 ומעלה ל-2.8 מיליון, ועד שנת 2020 יחיו בישראל כ-3.3 מיליון נשים בנות 15 ומעלה.
נשים מבוגרות
תוחלת חיים של נשים בישראל היא 80.9 שנים ואצל גברים 76.7 שנים (הציניקנים יומרו: האשמה בנשים..). בעקבות תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים, ביחס לגברים, ישנו בגילאים המבוגרים, עודף ניכר של נשים על-פני גברים. בסוף שנת 2001 היה פער זה של כ-100 אלף נשים בנות 65 ומעלה, ביחס למספר הגברים באותה שכבת גיל. באותה שנה חיו בישראל כ-370 אלף נשים בנות 65 ומעלה, בעוד שמספר הגברים בני 65 ומעלה היה כ-270 אלף.
נשים בנות 65 ומעלה מהוות, על-פי נתוני הלשכה, 15% מציבור הנשים בנות 15 ומעלה בישראל, בעוד שגברים בני 65 ומעלה מהווים פחות מ-12% מסך כל הגברים בני 15 ומעלה.
ההשלכות של נתונים אלה, הם תופעה גדולה יותר של אלמנות - שיעור הגבוה פי שלושה ויותר ביחס לגברים בני אותו גיל. בנוסף, הנתונים מצביעים על כך שחלקן של הנשים המבוגרות הגרות בגפן עולה עם העלייה בגיל - כ-35% מהנשים בנות 65 ומעלה גרות לבד, פי שניים יותר מגברים באותו גיל.
עד שנת 2020 מצפים בלשכה למספר הנשים בנות 65 ומעלה להתקרב ל-600 אלף, והן יהוו כמעט 18% מסך הכל הנשים בנות 15 ומעלה באוכלוסיה.
ילידות חו"ל
יותר עולות מגיעות לארץ, כך על-פי נתוני הלשכה. בין השנים 1947-1957 הגיעו לישראל 446 אלף עולות מכל הגילאים, לעומת 455 אלף עולים. בגל העלייה האחרון החל משנת 1990 ועד לסוף שנת 2002 עלו לישראל 587 אלף ילדות, נערות ונשים, והן מהוות מעל למחצית ציבור העולים (53%), כ-85% מהן באו ממדינות ברית המועצות לשעבר.
נישואים, הריון ולידה
גיל הנישואים בישראל הולך ועולה: הגיל הממוצע בו האשה מתחתנת (בפעם הראשונה, יש לציין), באוכלוסיה היהודית הוא 25 והגיל הממוצע של האם בעת הלידה הראשונה הינו 26. נשים מוסלמיות צעירות בממוצע בשלוש שנים בעת הנישואים ובעת לידת הילד הראשון. גיל הנישואים בישראל נמוך יותר מאשר באירופה, שם עומד הגיל הממוצע על 28.
מעל 133 אלף נשים ילדו בישראל במהלך שנת 2001.
בעשור האחרון נשמרת יציבות בשיעור הפיריון של נשים בישראל, והוא נאמד בכמעט 3 ילדים (2.9) בממוצע לאשה, בכל קבוצות האוכלוסיה. נשים מוסלמיות (4.7) יולדות בשיעור גבוה מנשים יהודיות 2.6), מנשים דרוזיות (3.0) ומנשים נוצריות ערביות (2.5). שיעור הפריון של האשה הישראלית כפול מזה של האירופאית - 1.5 ילדים בממוצע.
בשיעור הפניות של נשים לוועדות להפסקת הריון חלה ירידה, כאשר במהלך העשור הוא ירד בשליש, מ-18 פניות לאלף נשים בגיל הפוריות בשנת 1989 ל-12 פניות לאלף בשנת 2000. בשנת 2000 פנו לוועדות אלו מעל ל-18 אלף נשים, כ-15% מהן נערות בנות 15-19.
משפחות חד-הוריות
אשה עומדת בראש 91% מהמשפחות החד-הוריות בישראל, בהן גרים ילדים עד גיל 17. כך על-פי נתוני הלשכה. בשנת 2001 מספר האמהות החד-הוריות לילדים עד גיל 17 נאמד ב-86 אלף נשים, מתוכן 73 אלף נשים יהודיות, 60% מהן נשים גרושות, ועוד כ-13% נשים רווקות.
מהגרות עבודה
בעבר נשים היוו מיעוט בקרב מהגרי עבודה רשומים (עובדים בעלי אזרחות זרה הנכנסים לישראל באשרה), אולם חלקן גדל בהדרגה במהלך השנים.
בשנת 1996 נכנסו לישראל כ-10,000 מהגרות עבודה, והן היוו כ-11% מסך כל הכניסות של בעלי אשרת עבודה. ב-1999 היוו הנשים 27% מכלל העובדים הזרים שנכנסו לישראל. במהלך 2002 בשל עלייה משמעותית בחלקן של העובדות מהפיליפינים מסך כל כניסות העובדים באשרה, עלה משקלן של הנשים מבין העובדים הזרים לשיא - 46, ומספרן כ-15 אלף עובדות זרות.
חינוך
חלקן של הנשים מכלל מקבלי תארים באוניברסיטאות גדל במהלך הנשים - המספר הגיע ל-59% בשנת תשס"א לעומת 51% בתש"ן. בולט במיוחד השינוי בקרב מקבלי תואר שני ושלישי. העלייה המשמעותית ביותר באחוז הנשים שקיבלו תואר אקדמי בעשור האחרון היתה במדעי החברה: מ-48% ל-66% בחקלאות, מ-43% ל-57% בהנדסה מ-14% ל-23%.
נשים בכוח העבודה
שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה האזרחי בישראל ממשיך לעלות בהתמדה, זאת למרות האפליה בשכר. בשנת 2002 הגיע שיעור השתתפותן ל-48.4% (42.5% ב-1992) לעומת המשך הירידה בשיעור זה בקרב הגברים בישראל, 60.2% (61.8% ב-1992). שיעור הנשים הנשואות בכוח העבודה הינו 56.2%, שיעור גבוה מזה של כלל הנשים. מאז אמצע שנות ה-70 עולה שיעור ההשתייכות לכוח העבודה של נשים הנשואות בקצב גבוה יותר מזה של כלל הנשים.
53.8% מבין היהודיות השתתפו בכוח העבודה האזרחי. מבין העולות מ-1990 ואילך הגיע שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי ל-23.0% בלבד.
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסבירים את התופעה במספר השערות: עלייה ברמת ההשכלה, אשר משפיעה לחיוב על ההשתתפות בכוח העבודה, מערכת מתרחבת של סביבה תומכת חברתית ואולי אף הרצון להגדיל את הכנסת המשפחה, לצד קיומם של שיפורים טכנולוגים המייעים בניהול משק הבית, וחוסכים ידע וזמן רב.
סיבות אלו, גרמו גם למעבר מתעסוקה בעבודה חלקית לתעסוקה מלאה. יש לציין, כי מאז שנות ה-80 המאוחרות חלה נקודת המפנה במגמה, שיעור המועסקות בעבודה מלאה עולה בדרך כלל משיעור כלל המועסקות ומגיע ב-2002 ל-62.6%, זאת בהשוואה ל-58.4% ב-1992.
למרות נתונים מעודדים אלו, יש לציין כיבמעמד האשה, ובחוסר השיוויון בשוק העבודה כמעט ולא חל כל שיפור:
- הנשים ממשיכות להתרכז במשלחי יד נשיים מסורתיים, המאופיינים בשכר נמוך. גם בשנת 2002 נמצאת כמחצית מהנשים המועסקות בשישה משלחי היד בהם הועסקו גם בעבר: "עובדות הוראה בבתי ספר יסודיים ובגני ילדים ומדריכות חברתיות", "עובדות מזכירות", "מטפלות", "פקידות אחרות", "עובדות ניקיון במבנים, עובדו מטבח ועובדות מכבסות" ו"מוכרות, זבניות ודגמניות", כאשר בכולך, למעט האחרון, מהוות הנשים למעלה מ-70% מהמועסקים במשלח היד.
- עם עליית ההשכלה, נראית אמנם כניסת נשים לתחומים המאופיינים בייצוג גברי ניכר, כגון "מנהלים בכירים" - עלייה מ-18% נשים במשלח היד ב-1988 ל-30% ב-2002; "שופטים ועורכי דין" - עלייה מ-26% נשים ל-34%, באותן שנים בהתאמה, אך עם זאת - רובן המוחלט של הנשים רחוק עדיין מעמדות ניהול וכוח. ישנם גם פערים בממוצע השעות שעובדים נשים וגברים - נשים 31.3 לעומת גברים 42.4 - בשנת 2002.
- הנשים המועסקות מיוצגות בענפי ההיי-טק, המאופיינים בשכר עבודה גובה ותנאים מצויינים של הטבות נלוות, פחות מאשר ייצוגן בכלל המועסקים. 34% מועסקות מתוך כלל השכירים המועסקים בהיי-טק, לעומת 48% מועסקות מתוך השכירים המועסקים בכלל ענפי המשק.
יש לציין, כי במקומות עבודה רבים לוקחים בחשבון הנחה, שאינה נכונה בהכרח, על-פיה רק חלק קטן מהנשים "מוכנות לשלם את המחיר" של קיום קריירה על חשבון משפחה, וכך גם שיקוליהם בבחירת העובדים. עובדה זו מסבירה אולי את הנוכחות המצומצמת יחסית של אמהות בתחום זה, בשל גילן הצעיר של המועסקות או דחיית לידות, כאמור.
- חלקן של הנשים בקרב המועסקים באמצעות חברות כוח אדם - 55%. מדובר גם בקבלני כוח אדם אשר אינם קבלני משנה. חלקן, אם כן, גבוה מחלקן בקרב כלל המועסקים - 48%. בדרך כלל מציעות חברות כוח אדם תנאי העסקה נחותים באופן משמעותי מאלו הקיימים בתעסוקה ישירה.
בלתי מועסקות
10.6% מתוך כלל הנשים השייכות לכוח העבודה האזרחי היו בלתי מועסקות בשנת 2002, שיעור הגבוה רק במעט מזה של הגברים, אצלם עומד שיעור האבטלה על 10.1%. גם בקרב אוכלוסיית העולים אחוז הנשי הבלתי מועסקות גבוה במקצת - 12.0% לעומת 11.6% אצל הגברים.
בשנים עברו, כך צויין בלשכה, אופיינו הנשים בשיעור בלתי מועסקים גבוה במידה ניכרת מזה של הגברים, והפער ביניהם אף התרחב ככל ששיעור האבטלה במשק היה גובה יתר. בשנים האחרונות, למרות עלייה בשיעור האבטלה הכללי, אנו עדים לשיעורי אבטלה כמעט זהים בין גברים לנשים, כנראה כתוצאה מצמצום הפער ביניהם בשיעורי השתתפת בכוח העבודה, הנובע מהמשך הגידול בשיעור השתתפות הנשים - מחד, ומהמשך הירידה בזה של הגברים - מאידך.
