מיכאל ביבלה תבע את עיריית ירושלים בבית משפט לתביעות קטנות בעיר וביקש לחייב אותה לבטל דוחות חנייה שהוצאו על שמו ובוצעו ברכב של חברת כלנית שיווק נייר בע"מ, בה עבד בעבר. לטענתו, פנה מספר פעמים לעירייה בבקשה להסיר את דוחות החנייה משמו ולהעבירם לחובתה של החברה, אך היא נמנעה מלעשות כן.
העירייה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית לבית משפט ומחמת מעשה בית דין. לטענתה, תביעתו של ביבלה היא למעשה בקשה לביטול דוחות שהפכו לפסק דין חלוט. "משחלף המועד הקבוע בחוק להגיש בקשה לביטול הדוחות או בקשה להישפט וככזו, שהסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, אין מקום להגשת התביעה לבית משפט זה". העירייה הוסיפה שביבלה פנה בעבר לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה לבטל את דוחות החנייה, ולאחר תגובתה ניתנה החלטה שדחתה את בקשתו, "ויש לראות בכך מעשה בית דין המשתיק את התובע מלטעון כל טענה נוספת בעניין הדוחות נשוא התביעה דנן".
השופטת אנה שניידר שדנה בתיק, ציינה שמאחר וביבלה לא הגיב לבקשת העירייה, "ניתן היה לקבל את הבקשה ולסלק את התביעה על הסף". לדבריה, לפנים משורת הדין ולגופו של עניין לאחר שעיינה בחומר, הגיעה למסקנה שדין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין. "מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים נבחנה הבקשה לביטול אותם הדוחות המבוקשים בתביעה שלפנינו, ומשניתנה הכרעה - שוב אין להידרש לעניין, ודינה של התביעה שלפנינו להידחות על הסף מחמת השתק עילה ומעשה בית דין, וזאת גם בלי להידרש לשאלת הסמכות העניינית".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
