המחליפים: הצצה לעתיד בלי חפירה פילוסופית

החל ממעלליו כג'ון מקליין בסדרת "מת לחיות" וכלה ב"ארמגדון" ו"בלתי שביר", ברוס וויליס נראה על המסך פעמים רבות בתפקיד הגיבור שעוצר טרוריסטים, אסטרואידים, וירוסים ושאר איומים על כדור הארץ. בסרט "המחליפים" חוזר וויליס לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב, ויוצא להציל את האנושות.

הסרט העתידני, המבוסס על סדרת הקומיקס באותו השם פרי עטו של רוברט ונדיטי, מתאר מזווית מסקרנת את הנושא שמעסיק רבות את סרטי וסדרות המדע בדיוני (בעשור האחרון יותר מתמיד): האפשרות לחיות חיים חלופיים דרך גוף שונה או תודעה וירטואלית.

ה"מחליפים" מתאר עתיד לא רחוק, בו אנשים יהיו מחוברים כמעט תמידית למכשיר המאפשר להם לחיות את חייהם מבלי לקום מהכסא. הם מפקידים את גופם לרובוטים המופעלים באמצעות מחשבה, ומשתמשים בהם כדי לספק את כל הקשרים החברתיים הנחוצים להם, וזאת מבלי לסכן את גופם או בריאותם ביציאה אל הרחובות.

אי-אפשר להתעלם מהדמיון הרב בין "המחליפים" לבין שובר הקופות "המטריקס". גם כאן חיים בני האדם את חייהם באמצעות חיבור למכונות שיוצרות עבורם מציאות וירטואלית, אלא שב"מחליפים" העולם האמיתי ממשיך להתקיים במציאות ואינו רק תוצר של תודעה מדומיינת, והאנשים אינם חיים בקיום חלופי מתוך שיעבוד אלא מתוך בחירה.

הפיתוי לבחור לחיות את החיים דרך רובוט טמון בכך שהמחליפים הופכים את המפעילים שלהם ליפים יותר, צעירים יותר, ומושלמים ככל האפשר. חלק מהאנשים בוחרים מחליף שדומה להם ומהווה גרסה משודרגת של עצמם, אך אחרים יכולים לבחור מחליפים שונים לגמרי מדמותם האמיתים. כך למשל, מחליפה בלונדינית חטובה מופעלת על-ידי אדם שמן ומבוגר, ואדם זקן ונכה בוחר לעצמו מחליף בדמות של ילד קטן. בעוד גופם המלאכותי של המפעילים יוצא אל העולם שבחוץ, על הכסא נותר לרוב גוף מזדקן, מוזנח ומנוון משכיבה.

מעבר לכך, המחליפים יוצרים עולם ללא מחלות, ללא פשע או אפליה. היתרון הגדול שלהם הוא שהם אינם יכולים למות או אפילו לחוות כאב, ובכך מספקים חיים סטרילים ככל האפשר למפעילים שלהם. נגד הסטריליות הזו יוצאים אנשים שמסרבים להשתמש במחליפים. המורדים, שהתמקמו באיזורים מסוגרים במרכזי הערים וזכו לריבונות, אינם מאפשרים למחליפים להיכנס לשטחם.

וויליס מגלם סוכן אפ.בי.איי בשם גריר, אב שכול שמתגעגע לקשר האישי עם אישתו, המוכנה להיחשף בפניו רק בדמות המחליפה הצעירה והמטופחת שלה. גריר מצידו נחשף בפניה מדי פעם בגופו האמיתי, אולם בעבודתו הוא משתמש במחליף צעיר ושרירי בדמותו (המחליף את הקרחת המוכרת של וויליס בפאה מגוחכת במיוחד).

לפתע מתגלה שהחיים החלופיים אינם סטרילים לחלוטין. גריר נתקל בשרשרת רציחות שלא רק משמידה את המחליפים אלא גם הורגת את המפעילים המחוברים אליהם מביתם. הוא מכופף כמה חוקים בדרך ללכידת חשוד ברצח, ומושעה מיד מתפקידו מבלי שיוכל להפעיל את את המחליף שלו עד סיום החקירה.

כמיטב המסורת של הגיבורים שמגלם וויליס, מתכוון גריר להמשיך לחקור את הרציחות בעצמו למרות השעייתו, ונאלץ לראשונה מזה זמן רב לצאת מביתו בגופו האנושי. אט אט חושף גריר את מקור הרציחות, ומוצא את עצמו בלב אינטרגיות פוליטיות ושאלות מוסריות.

במאי "המחליפים", ג'ונתן מוסטאו שביים את "שליחות קטלנית 3: עלייתן של המכונות", יצר סרט שאמנם מתאר נושא שנראה רבות על המסך, אבל עושה זאת מזווית מקורית ומעניינת. החוזק של הסרט הוא שהעולם העתידני המתואר בו מתקבל במידה רבה על הדעת, ונראה כאפשרות סבירה של התרחשות עתידית. אין סיבה שהפעולות הוירטואליות הרגילות שרבים מבצעים ברשת, החל מבניית פרופילים שונים ברשתות חברתות ועד יצירת דמויות וירטואליות במשחקי מציאות מדומה, לא יקפצו כמה שלבים נוספים קדימה ויאפשרו בהדרגה קיום של רבדים חברתיים נוספים באמצעים וירטואלים.

עם זאת, בשונה מה"מטריקס", מלבד כמה דיאלוגים קצרצרים, הסרט אינו מתמקד יותר מדי בפילוסופיה הקיומית ובמוסריות הכרוכה בבחירה בחיים החלופים. במקום זאת מציע "המחליפים" סרט קליל למדי, המשלב אקשן עם מתח סביר, שיוצר עניין לאורך הסרט אבל לא מותיר הרבה רושם עם סיומו.