בשנת 2008, תרופות מסוג מדכאי משאבת מימן היו בקבוצת התרופות השלישית הנמכרת ביותר בארצות הברית, והכניסו לקופות החברות המייצרות אותן 13.9 מיליארד דולר.
מבין בעיות הבריאות השונות הקשורות ל-PPIs, אחת המדאיגות ביותר היא האינטראקציה של התרופות עם התרופה לדילול דם קלופידוגרל (פלביקס). אחד המחקרים גילה קשר בין שילוב התרופות לעלייה של 70% בסיכון להתקפי לב או לאנגינה (תעוקת חזה) לא יציבה ולעלייה של 48% בסיכון לשבץ.
לאור הממצאים, 'האגודה לאנגיוגרפיה והתערבות קרדיווסקולרית' קראה לרופאים המטפלים בחולים בטיפול למניעת קרישים, לשקול מתן נוגדי חומצה או חוסמי חומצה אחרים במקום PPIs. מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) גם הוא המליץ לרופאים להעריך מחדש את השימוש ב-PPI אצל חולים המטופלים בפלביקס.
יחד עם זאת, לא נמצאו ראיות מניסויים אקראיים עתידיים שיתמכו בהצהרות מזהירות אלו, ומאז, שלושה מחקרים שטרם הסתיימו, כולל דוחות שפורסמו ב-"The Lancet" ונתונים שהוצגו בכינוס קרדיולוגי גדול, לא הצליחו להראות השלכות קרדיווסקולריות שליליות משילוב התרופות.
יש לזכור כי המחקרים מבוססים על נתונים אפידמיולוגיים - מידע שנאסף מאוכלוסיה מסוימת. עם מחקרים מסוג זה, קשה לנטרל גורמים שעלולים להטות את התוצאות, ובנוסף, הקשר עליו דווח במחקרים רבים אינו חזק מספיק.
רוב המומחים מודאגים בעיקר ממינונים גבוהים ומשימוש ממושך בתרופות, משום שהחשיפה הגבוהה אליהן מעלה את הסיכויים להשלכות לא רצויות. דאגה נוספת היא מטופלים הממשיכים את הטיפול בתרופות אלו אך מצבם לא משתפר. במקרים כאלו ייתכן שהחולים אינם סובלים מריפלוקס, או שהם סובלים מסיבוכים חמורים יותר של ריפלוקס ואינם מודעים לכך.
חולים המודאגים מהשימוש בתרופות אלו צריכים לשוחח עם הרופא, אך גם להבין כי הממצאים מרמזים על קשר עם תוצאות מסוימות אך לא על גורם.
