אלרואי קנבל תבע את עיריית ירושלים בבית משפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 1,800 שקל שעוקלו מחשבונו לאחר שלא שילם דוחות חניה שניתנו למכונית הרשומה על שמו. לדבריו, מדובר בתביעה כספית לסכום מוגדר שהיא בסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות.
השופט אלכסנדר רון חשב אחרת וקבע שעילת התביעה נוגעת לחוק סדר הדין הפלילי, שאינה בסמכותו. "אין הדעת נותנת שבית המשפט יאפשר שינוי סדרי בראשית ומתן לגיטימציה למסלול עוקף לסדר הדין הפלילי בדמותה של עילת השבה אזרחית. אם ייפתח פתח כפי הסבור התובע, מחר יוכל כל נאשם בפלילים 'למחזר' את טענותיו כלפי המדינה בהליך אזרחי.
"את סעיף 1 לתגובתו פתח התובע בטענה שלא ראוי לנתבעת לבקש את דחיית התביעה על הסף מטעמי פרוצדורה. מאחר שלמדתי כי התובע הינו עורך דין נכבד, שימת ליבו ששאלת הסמכות העניינית איננה בבחינת קטנוניות של פרוצדורה".
השופט דחה את טענותיו של קנבל בעניין הסמכות וקבע שאין בהן כלום. "אין די בכך שינקוב תובע בסכום כספי שהוא בסמכות בית המשפט הנדון כדי להקנות לו, בהכרח, עילה אזרחית (וכי עובד התובע סכום מסוים ממעבידו בבית משפט אזרחי קונה בכך סמכות עניינית שבכוחה לעקוף את הסמכות הייחודית הנתונה לבית הדין לעבודה, רק בשל כך שנקב בסכום??!). בשקלו בנושא בוחן בית המשפט גם את הסוגיה לגופא, וכאמור לעיל ברור על פני הדברים, שאין על הפרק כלל סוגיה אזרחית. אף טענת התובע שלא מבקש את ביטול פסק דין, אלא רק שתשיב העירייה כספים שעוקלו שלא כדין, נעדרת אחיזה, למעשה, גם לשיטתו. אף לגרסת התובע, שלא פורטה אלא בכתב התביעה הלקוני שהגיש ושאינו מחזיק אלא עמוד אחד, עוקלו כספים מחשבונו בגין דוחות חנייה שלא שולמו. והרי, כאמור, כל הקשור בדוחות חניה אלה אינו עניין לתביעה אזרחית.
"מעט תמוה הכיצד מכנה התובע את טענות הנתבעת כ'הבל הבלים', ובד בבד טוען הוא שאינו מבקש 'ביטול של שום פסק דין', אלא רק את השבת הכספים שנגבו כקנס על יסוד אותו פסק דין (או אותם פסקי דין). אין בפיו, ולו גם תחילת הסבר, מדוע לא נקט בדרך שמאפשר לאדם במצבו חוק סדר הדין הפלילי. התובע, אגב, מתעלם לחלוטין מכך שבחלוף פרק זמן כמפורט בחוק זוכים אותם דוחות חניה, אכן, למעמד של פסק דין: טול קורה מבין עיניך, וד"ל".
השופט התקשה, כך לדבריו, שלא להביע תמיהה נוכח טענותיו של קנבל: "לגרסתו הוא, מכר את רכבו לחברה אחרת אך נמנע מלהקפיד על העברת הרישום במכונית זו לשמה של אותה חברה שקנתה את המכונית. ואגב, מי הוא זה שכיהן כמנכ"ל החברה ושלא הקפיד על השינוי ברישום? התובע עצמו- ראה סעיף 1 לכתב התביעה. בסעיף 3 לתביעתו מוסיף התובע ומציין בפסקה מודגשת את 'טענותיו' לאותה חברה שלא טרחה להעביר את הרישום במכונית על שמה. אם כך, ישאל השואל, מדוע לא סבר התובע לתבוע השבה מאותה חברה שכל כך התרשלה? וכי זו אשמת הנתבעת שכך עשתה אותה חברה?!. מכל מקום, מובטחני, שלא יהא קושי לתובע לברר את הנושא עם מנכ"ל החברה שהינו, לגמרי במקרה, הוא עצמו. לכאורה, עילת התביעה כולה אומרת התחכמות, אך, מכל מקום, באשר מצטמצם פסק דין זה לשאלת הסמכות העניינית, אניח לכך. התביעה - נדחית. במידה קיצונית לפנים משורת הדין, ובשים לב לכך שניתן פסק דין זה בלא שהוצרכה הנתבעת לטרוח לדיון, אמנע ממתן צו להוצאות".
