קל לאבחן את התקדמות מערכת היחסים בין זוגות הסועדים במסעדה - צריך רק להתבונן במנות שהזמינו. בפגישה ראשונה יסתפקו בקפה ואולי גם עוגה, כמה שפחות לעיסות אחד מול השני. בפגישות הבאות יזמינו גם אוכל אך ילכו על בטוח. לא נעים לנסות מנה לא מוכרת - מהלך כזה עלול להציג באור לא נעים את מי שנפל על מנה לא מוצלחת ומתלבט האם לסיים אותה כדי לא להראות חריג, או להתעקש להזמין אחרת ולהצטייר כפלצן. זוגות שיוצאים קבוע כבר מגיעים רעבים כדי לאכול כמו שצריך, והזוגות הוותיקים, כמונו, אפילו מתעקשים להרוס את סידור השולחנות במסעדה כולה כדי לשבת האחד בסמוך לשני (ולא זה מול זה). כך אפשר לחטוף טעימות מצלחת בן הזוג, להתלחשש ברומנטיות ולהעיר הערות עוקצניות על הסועדים בשולחנות שמסביב.
חמישי בערב הוא מועד קלאסי לדייטים, וב'ספגטים" שברמת גן חלק ניכר מהסועדים מסודרים זוגות-זוגות. אנחנו סוקרים את המסעדה וכמעט כרגיל, מוצאים שלל אלמנטים עיצוביים נאים שמתווספים לרשימת "דברים שמתישהו נעשה גם אנחנו בדירה שלנו". בעיקר היכולת להשרות תחושה של אינטימיות בחלל גדול כל כך. חיש קל מוגשים לנו תפריטים שמנמנים למדי, הכוללים מבחר סוגי פסטות, פיצות, דגים, סלטים, מרקים ועוד. כיוון שכבר התרגלנו לתשובות אוטומטיות בנוסח "בטח, זו מנה מעולה!" מצד מלצרים (ואנחנו כמעט ולא מתייעצים איתם), היה מפתיע ומרענן לפגוש במלצרית שביקשה רשות לקחת את המושכות והתאימה לנו מנות שימצאו חן בעינינו. כן ירבו.
פתחנו עם שתי מנות ראשונות מעולות: סלט פטריות חם (38 שקל), המורכב בעיקר מעלים ופטריות, מתובל בויניגרט מעולה, ונעלם מהר מאוד מהצלחת; ופורמג'יו קלדו (32 שקל), לביבות מגבינת עיזים בציפוי פריך וברוטב פלפלים, שנעלמו אפילו מהר יותר.
לעיקרית, אחרי התלבטות ארוכה בין פסטה ברוטב על בסיס עגבניות או שמנת, בחרה המלצרית עבור אשתי בזוקיני רוסו (38 שקל), ספגטי ברוטב עגבניות, קישואים ומעט שמנת. זו הייתה פשרה מוצלחת למדי, בהתחשב בכך שהצליחה להפיק מאשתי קריאות התפעלות. אני בחרתי בדניס שלם (79 שקל) המוגש לאחר שנצלה בתנור לבנים וכולל גם תוספת לבחירה. בחרתי בתוספת בספגטי "פשוט" ברוטב עגבניות שהיה מצוין למרות שהוזנח משך דקות ארוכות בהן נהניתי לבתר ולפרק את הדג שתובל היטב. כלל לא נזקקתי לרוטב שהוגש לצידו.
הקינוחים לא הפתיעו והיו טובים מאוד גם הם. הפונדנט שוקולד (29 שקל) הוגש במרקם מדויק והשוקולד האיכותי מייתר כל צורך בתוספת, לעניות דעתי. למרות זאת, לא התנגדתי לאכול גם את כדור גלידת הווניל שהוגש לצידו. בקושי טעמתי מעוגת גבינת יוגורט (29 שקל) שהזמינה אשתי, אשר הגנה עליה בעקשנות. העוגה הקלילה נחנה בטעם מתקתק ומעניין והיא בהחלט מומלצת.
בין לבין, למדנו כי מבין הסובבים אותנו מגיעים רבים מרחוק - מנתניה ועד אשדוד. עבורנו היה זה ביקור ראשון אי פעם ברשת המצליחה, שזה לה הסניף הכשר היחיד. אודה ולא אבוש: הגעתי חמוש בלא מעט סטריאוטיפים שהתפוגגו אחד לאחד - מדובר במסעדה חלבית כשרה, מגוונת ונטולת פגמים. אנחנו בוודאי עוד נשוב לשם.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
