זיהום אוויר מאסיה מגביר את רמות האוזון בשמי מערב ארצות הברית - מגמה שעלולה להזיק למאמצים של האמריקנים לעמוד בסטנדרטים נוקשים יותר בנושא הערפיח. כך הזהירו חוקרים בסוף השבוע.
המחקר שערכו התמקד בנתוני האוזון בעונות האביב, מעל צפון מערב אמריקה, בגובה של בין 8-3 קילומטרים. גובה זה מתייחס לשטח שבין הסטרטוספירה - היכן ששכבה דקה של אוזון עוזרת לסנן את האור האולטרא-סגולי המסוכן מהשמש - לרמת הקרקע, היכן שהאוזון עלול להיות מסוכן לבני אדם עם בעיות לב או בעיות בדרכי הנשימה.
על-פי המסמך, שפורסם בעיתון הבריטי Nature, רמות האוזון באזור שהיה תחת מעקב עלו ב-14% בעונות האביב, בין השנים 2008-1995. כאשר הנתונים כללו את שנת 1984, השנה עם רמת האוזון הנמוכה ביותר בממוצע, העלייה מתאריך זה עד לשנת 2008 הייתה 29%.
את העלייה החדה ניתן להסביר רק על-ידי מזהמים שמקדימים את האוזון ומקורם מעל האוקיינוס השקט, שהגיעו ממזרח ומדרום אסיה כשהם נישאים על-ידי רוחות חזקות.
המקורות העיקריים של האוזון - אלו הנוצרים על-ידי בני אדם - הם תחמוצת החנקן ותרכובות אורגניות נדיפות, גזים שהם תוצרי לוואי של שריפת דלק מאובנים. הם מגיבים לאור השמש ומייצרים את האוזון, שהוא מולקולה המורכבת משלושה אטומים של חמצן.
במהלך תקופת המחקר, הפליטות בארצות הברית של גזים אלו ירדו.
עורכי המחקר ציינו כי בעונת האביב, זיהום מכל חצי כדור הארץ, ולא ממקורות קרובים, תורם לעלייה ברמות האוזון מעל צפון מערב אמריקה. כאשר האוויר עובר מאזור דרום ומזרח אסיה, המגמה היא עצומה, כתבו החוקרים.
הממצאים, לדבריהם, חשובים - משום שמחקר קודם הראה כי המזהמים בגבהים אלו עלולים לרדת ולהתערבב עם האוויר שעל פני שטח הקרקע. במידה שכך קרה, הרי שזו התשובה לשאלה נושנה - מה מקור העלייה שזוהתה ברמות האוזון בחלקים חקלאיים במערב ארצות הברית, שהתנועה בהם מועטה וגם התעשיה אינה רבה.
