ממצאים קשים בנוגע להפרת זכויותיהם הבסיסיות של עצירים ואסירים בישראל. כך עולה מדוח בדבר תנאי המעצר והמאסר במתקני מעצר של משטרת ישראל, ובבתי הסוהר בישראל (בשנת 2002) שהגישה הסנגוריה הציבורית ליועץ המשפטי לממשלה ולשר לביטחון פנים (יום ג', 13.5.03).
בין השאר נמצאו: תנאי צפיפות ואוורור קשים, שלילת הזכות להליכה יומית, שלילת הזכות לביקור משפחות, אי שמירה על כללי ההפרדה בין סוגי העצורים והאסירים כנדרש בחוק ועוד.
בניגוד לשנת 2001, בה התמקדו אנשי הסנגוריה הציבורית בעיקר במתקני המעצר של משטרת ישראל, הרי שבשנת 2002 ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית גם במספר בתי סוהר, על-מנת לבחון את התנאים בהם מוחזקים אסירים ועצורים במתקנים של שירות בתי הסוהר.
הדוח מרכז את הממצאים העיקריים העולים מדוחות הביקורת של אנשי הסנגוריה הציבורית, שנרשמו בעקבות ביקורים ב-21 מתקני מעצר (תחנות משטרה ומתקני מעצר אחרים של המשטרה) וב-9 בתי סוהר, במהלך שנת 2002.
הליקויים העיקריים שנחשפו במתקני המעצר של משטרת ישראל:
התמונה העולה מדוחות אנשי הסנגוריה הציבורית לגבי 21 מתקני המעצר שנבדקו, היא, שלמרות שחלק מהמתקנים אכן שופצו לאחרונה, עדיין מופרות גם במתקנים אלו זכויות בסיסיות של העצורים המוקנות להם על-פי חוק המעצרים ועל-פי תקנות המעצרים.
1. צפיפות קשה ולינת עצורים על הרצפה במתקני המעצר של המשטרה:
ב-10 מתוך 21 ממתקני המעצר שנבדקו על-ידי אנשי הסנגוריה הציבורית קיימת תופעה של הלנת עצורים ללא מיטה על מזרנים שהונחו על הרצפה. ב-14 מתוך 21 מתקני המעצר שנבדקו קיימת בעיית צפיפות בתאי המעצר והשטח הממוצע בהם קטן. לדוגמא, בבית המעצר בפתח תקוה שהו בלילה שקדם לביקור אנשי הסנגוריה הציבורית 78 עצורים, כאשר המתקן ערוך לקליטתם של 48 עצורים בלבד. בבית המעצר נגב הוחזקו ביום הביקור 149 עצורים, כאשר בית המעצר מכיל 102 מיטות בלבד.
2. עצורים המוחזקים במתקני מעצר של המשטרה מעל 7 ימים, ללא כל אפשרות להלך באוויר הפתוח:
ב-15 מתוך 21 מתקני המעצר שנבדקו על-די אנשי הסנגוריה הציבורית, לא ניתנת לעצורים אפשרות לצאת להליכה יומית באוויר הפתוח. כמעט בכל המתקנים הללו נשללת הזכות להליכה יומית גם מעצורים המוחזקים מעל לשבעה ימים, הזכאים לכך לפי חוק.
בחלק מן המקרים מדובר בעצורים המוחזקים במעצר מספר שבועות ואף חודשים. לדוגמא, בתחנת משטרת נתיבות הוחזקו עצורים מספר חודשים, ללא מימוש זכותם להליכה יומית. בתחנת משטרת ערד מצאו אנשי הסנגוריה הציבורית עצורים, אשר הוגש נגדם כתב אישום למעלה מחודשיים קודם לביקור, המוחזקים מבלי שזכו להליכה באוויר הפתוח.
3. תנאי אוורור בלתי סבירים במתקני המעצר של המשטרה:
ב-5 מתוך 21 מתקני המעצר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית נמצא, כי תנאי האוורור בתאים הם בלתי סבירים, והופכים את השהייה בתאים לקשה מנשוא. לדוגמא, בבית המעצר אבו כביר לא קיימת מערכת אוורור באף אחד מן התאים. אנשי הסנגוריה הציבורית ציינו במיוחד את המחנק והצחנה העולים מאגף הבגירים בבית המעצר.
4. מקלחת ושירותים שאינם מופרדים ביניהם ואי-הפרדה בין המקלחת והשירותים לבין תא המעצר:
בשני מתקני מעצר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית לא קיימת הפרדה בין השירותים לבין חלק המגורים של התא. בתשעה מתקני מעצר לא קיימת הפרדה בין השירותים לבין המקלחת, בכל התאים או בחלקם. לדוגמא, בתחנת המשטרה במחסום ארז נמצא, כי אין מחיצות או דלתות המפרידות בין המקלחת והשירותים ובין חלק המגורים של התא.
5. התנאים הפיסיים בתאי המעצר:
בארבעה מתקני מעצר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית אין לעצורים שולחנות, מושבים ומדפים לשם החזקת חפצים אישיים.
6. אי מתן אפשרות להשתמש בטלפון לעצורים הזכאים לכך על-פי חוק:
בשני מתקני מעצר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית נמצא, כי עצורים עד תום ההליכים אינם זוכים לעשות שימוש בטלפון ציבורי. לדוגמא, עצורים בתחנת משטרת נצרת שטרם הוגש נגדם כתב אישום ועצורים עד תום ההליכים אינם זוכים לערוך שיחת טלפון, אלא במקרים חריגים.
7. עצורים אינם זוכים לממש את זכותם לקבל מבקרים:
בשני מתקני מעצר לפחות, בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית, עצורים אינם זוכים לביקורי משפחות, בניגוד לאמור בחוק ובתקנות המעצרים.
לדוגמא, בתחנות משטרת שדרות ונצרת, בנוסף למניעת זכותם של העצורים לביקורים, נמנעת מהם גם אפשרות לשמור על קשר עם בני משפחותיהם, הואיל ואין במתקנים אלו גישה לטלפונים ציבוריים.
8. תנאים לא נאותים למפגש עצורים עם עורכי דינם:
בארבעה מתקני מעצר ציינו אנשי הסנגוריה הציבורית, כי על אף קיומם של חדרי מפגש לעורכי הדין עם לקוחותיהם, סודיות המפגש אינה מובטחת, וזאת בניגוד לתקנות.
9. אי שמירה על כללי ההפרדה בין סוגי העצורים והאסירים כנדרש בחוק:
ב-17 מתקני מעצר שנבדקו על-ידי הסנגוריה הציבורית, לא מבוצעת הפרדה ראויה: ב-14 מתקני מעצר לא נשמרת ההפרדה בין עצורי ימים לבין עצורים שהוגש נגדם כתב אישום; בארבעה מתקני מעצר לא נשמרת ההפרדה בין עצורים לבין אסירים; בתשעה מתקני מעצר לא נשמרת כראוי ההפרדה בין עצורים שזהו להם מעצרם הראשון, לבין עצורים אחרים. לדוגמא, בית המעצר "אבו-כביר" נועד להחזקת עצורי ימים בלבד. בפועל, כ-80% מהשוהים בבית המעצר הם עצורים בגירים עד תום ההליכים ואסירים בגירים, הממתינים להעברתם למתקני השב"ס.
הליקויים העיקריים שנחשפו בבתי הסוהר:
התמונה המצטיירת מדו"חות אנשי הסנגוריה הציבורית עגומה. ברוב בתי הסוהר שנבדקו תנאי המאסר קשים ביותר: רוב בתי הסוהר הינם מתקנים ישנים בני עשרות שנים, ויש לשפצם באופן מיידי; רוב בתי הסוהר מתקשים לספק תנאים סניטריים הולמים לשוהים בהם; רוב בתי הסוהר סובלים מצפיפות קשה ומספר האסירים המשוכנים בהם גבוה בהרבה מהתקן שקבע השב"ס בעצמו.
1. צפיפות קשה ולינת אסירים על הרצפה ללא מיטה:
בכל בתי הסוהר שבהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית, נמצא כי האסירים שוהים בתנאי צפיפות קשים. בשישה מתוך תשעה בתי סוהר נמצא כי בנוסף לתנאי הצפיפות הקשים, מולנים אסירים על הרצפה, ללא מיטה. לדוגמא, בכלא מעשיהו מצאו אנשי הסנגוריה הציבורית ביום הביקור כי 104 אסירים נאלצו לישון על הרצפה (על מזרונים).
2. תנאים היגייניים ותברואתיים ירודים:
בשישה מתוך תשעה בתי סוהר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית נמצא, כי התנאים ההיגייניים והתברואתיים בתאים ירודים, עד כדי סכנה לבריאותם של האסירים, וכי הם מחייבים טיפול יסודי דחוף. הליקויים הסניטריים והבריאותיים עשויים לכלול, בין היתר, קיומם של חרקים ועכברושים, ולאלו מתווסף, ככל הנראה, מחסור באספקת חומרי ניקוי והיגיינה בכמות נאותה.
לדוגמא, בכלא אשמורת התלוננו אסירים על העדר חומרי ניקוי מתאימים לשמירה על היגיינה בחדרי השירותים והמקלחת. אנשי הסנגוריה הציבורית התרשמו, כי התאים מזוהמים ומוזנחים, חלקם אף בצורה קיצונית. בכלא דמון התרשמו אנשי הסנגוריה הציבורית, כי ישנה בעיה קשה של רטיבות. אסירים התלוננו כי הרטיבות גורמת לגירודים ופצעים בגופם.
3. תנאי אוורור בלתי נאותים:
בשבעה מתוך תשעה בתי סוהר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית, אין אוורור בחלק מן התאים כראוי, או שחלונות התאים חסומים לכניסת אור ואויר. במרבית תאי בתי הסוהר שנבדקו, שוררים תנאי חום כבד ומחנק בקיץ, וקור עז בחורף.
4. מקלחת ושירותים שאינם מופרדים ביניהם:
בחמישה בתי סוהר מצאו אנשי הסנגוריה הציבורית כי בתאי השירותים והמקלחת אין הפרדה בין השירותים ובין המקלחת, בכל התאים או בחלקם. במרבית המקרים, צינור המקלחת נמצא מעל המתקן לעשיית הצרכים, כאשר לשניהם משמש אותו חור ניקוז. במצב זה הסרחון והצחנה במרבית תאי השירותים והמקלחת הינה חריפה במידה העשויה לסכן את בריאותם של האסירים. לדוגמא, בתאים באגף סל"ע (סיכוי לעתיד) בכלא איילון לא קיימת הפרדה בין המקלחת לבין השירותים. יצויין, כי באגף כולו יש שתי אסלות בלבד.
5. אי שמירה על כללי ההפרדה בין סוגי עצורים ואסירים כנדרש:
בשלושה בתי סוהר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית לא נשמרת הפרדה ראויה בין עצורים לבין אסירים. בשלושה בתי סוהר לא נשמרת הפרדה בין אסירים שזהו להם המאסר הראשון, לבין האחרים.
בבית סוהר אחד לא נשמרת ההפרדה בין אסירים קטנים לבגירים. לדוגמא, בכלא נווה תרצה התגלה, כי אין הפרדה בין עצורות לשפוטות, אין הפרדה בין אסירות לראשונה לבין אסירות חוזרות ואין הפרדה בין אסירות קטנות לבין בגירות.
6. אי יכולת לספק תעסוקה לאסירים:
בשישה בתי סוהר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית ישנו מחסור במקומות תעסוקה או שאין תעסוקה כלל, ולכן אסירים רבים המעוניינים לעבוד אינם יכולים לעשות זאת ונותרים חסרי מעש. לדוגמא, כלא דמון וכלא נפחא אינם מספקים מקומות תעסוקה לאסירים. במועד ביקורם של אנשי הסנגוריה הציבורית לא היה כל אפיק תעסוקתי בבתי סוהר אלו.
מסקנות הסינגוריה הציבורית:
התמונה העולה מדוחות הביקורת שערכו אנשי הסנגוריה הציבורית בשנת 2002 היא, כי תנאי החזקתם של עצורים ואסירים בישראל הינם קשים במידה הפוגעת בבריאותם ובכבודם ולעיתים אף לעיתים אף מנוגדים לחוק.
למרות שחלק ניכר ממתקני המעצר עברו שיפוץ בשנים האחרונות, עדיין מופרות זכויות בסיסיות של עצורים, כפי שמלמד הדו"ח.
במכתב שנשלח על-ידי עוזר סגן מפכ"ל המשטרה ליועץ המשפטי לממשלה ביוני 2002 עולה, כי נכון ל-12.6.02 הוחזקו במשטרת ישראל 2,163 עצורים ואסירים, כאשר ל-409 מתוכם לא היתה מיטה. 1,235 מן העצורים שהוחזקו במתקני המשטרה (למעלה מ-50%) היו עצורים עד תום ההליכים ואסירים, אשר אמורים להיות מוחזקים על-ידי שירות בתי הסוהר. פתרון בעיית הצפיפות במתקני שירות בתי הסוהר יוכל אפוא להביא לפתרון חלקי לפחות לבעיית הצפיפות במתקני המעצר של משטרת ישראל.
גם תנאי ההחזקה בבתי הסוהר, אשר נצפו על-ידי אנשי הסנגוריה הציבורית, היו קשים ביותר. להבדיל מחלק גדול ממתקני המעצר של משטרת ישראל, הרי שמתקני הכליאה בהם ביקרו אנשי הסנגוריה הציבורית לא עברו לאחרונה כל שיפוץ. בשל כך, מתקשים רוב בתי הסוהר שנבדקו לספק תנאים סניטריים הולמים לשוהים בהם, כפי שמלמד הדו"ח. מאחר והגורם העיקרי לתנאי ההחזקה העגומים בבתי הסוהר הנו מצבם הפיזי של המבנים, ניתן יהיה לשפר את תנאי המאסר רק באמצעות שיפוץ מקיף של בתי הכלא הקיימים או באמצעות בניית חדשים.
יש להדגיש, כי פתרון בעיית החזקתם של עצורים ואסירים מחייב השקעת משאבים רבים ובאופן מיידי, ולכן אין ברצון הטוב של מנהלי מתקני המעצר ובתי הסוהר ובמודעות שלהם - ואלו אכן קיימים - כדי להביא לפתרון.
מדו"חות אנשי הסנגוריה הציבורית שנערכו בשנת 2002 עולה, כי אין המדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים, כי אם בבעיה ארצית, המביאה לפגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים ולפגיעה בכבודם כבני אדם. בעיה ארצית ורחבה זו מחייבת פתרון מערכתי כולל ומהיר.
תגובת המשרד לביטחון פנים לדוח:
מהמשרד לביטחון פנים נמסר, כי מרבית הליקויים שנמצאו בביקורות שערכו אנשי הסניגוריה הציבורית ואשר פורטו בדוח, תוקנו לאלתר. יחד עם זאת, "בעיית הצפיפות במתקני הכליאה ידועה ומוכרת וראשי המשרד לביטחון פנים, שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל מתריעים בפני כל גורם רלוונטי על מצוקה גוברת והולכת בתחום זה, במיוחד בשנתיים האחרונות עקב הגידול החד במספר האסירים הביטחוניים שהועברו לשירות בתי הסוהר על-ידי זרועות הביטחון.
השר לביטחון פנים וצוות משרדו פועלים בדחיפות למציאת פתרונות אפשריים במסגרת מצוקות התקציב בעקר בדרך של בניית בתי סוהר חדשים והפרטה חלקית של מערך הכליאה אשר תיתן מענה מהיר יותר לבעיה זו.
יודגש, כי בעיית הצפיפות נגרמה במשך השנים אך ורק בשל פערי התקצוב ועלומת זאת כל ליקוי אשר היה בידי המשטרה ושירות בתי הסוהר לתקנו, תוקן מיידית". כך נמבר מהמשרד לביטחון פנים.
