ניצן שורר (53) הגיש לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה. נגד שורר הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. נטען כי החזיק בביתו סם מסוג קנבוס במשקל של 574.75 גרם נטו, ללא היתר כדין או אישור מהמנהל. שורר הודה בעובדות כתב האישום והופנה להכנת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש. מן התסקיר עלה כי שורר משתמש בסמים במשך 25 שנה במסגרת חברתית והביע חשש שהרשעתו תפגע בעבודתו. לאחר שנמצא נקי מסם בבדיקה שנעשתה לו, ובשל העובדה שהצהיר כי יימנע בעתיד משימוש בסם, המליץ שירות המבחן שלא להרשיעו ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות ובתקופת המבחן יעבור בדיקות שתן אקראיות.
בית משפט השלום לא קיבל את המלצת שירות המבחן וקבע שגם אם לשורר אין עבר פלילי והוא עובד בעבודה הדורשת ממנו אחריות, אין להתעלם מהודאתו כי הוא משתמש בסם במשך שנים רבות, ודי בכך להצדיק דחיית הבקשה לאי-הרשעה. עוד נקבע כי שורר מצדד בשימוש בסם וחרדתו מהענישה הביאה אותו לעשות מאמץ להימנע משימוש בסם.
לא מעידה חד-פעמית שורר הורשע ובית משפט השלום גזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 שקל והתחייבות כספית בסך 3,000 שקל.
שורר ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע כי אין מדובר במעידה חד-פעמית אלא בשימוש ארוך-שנים בסמים ודחה את הערעור.
בבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון טען שורר, כי עובדות כתב האישום לא תמכו במסקנה שההחזקה נעשתה שלא לצריכה עצמית, והיה מקום לקבוע את התיק להוכחות בסוגייה. כמו-כן שיש לבטל את פסקי הדין של הערכאות הקודמות ולהורות לבית משפט השלום לשמוע הוכחות בשאלת טיב החזקת הסם. המדינה השיבה כי בקשתו של שורר אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. המדינה הדגישה שלפי הוראות פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973, קיימת חזקה שכמות הסם אותה החזיק שורר על-פי הודאתו, הינה שלא לצריכה עצמית והוא לא הציג ראיה לסתור חזקה זו.
"בדין הורשע במיוחס לו" שופט בית המשפט העליון,
סלים ג'ובראן, דחה את בקשת רשות הערעור. "מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. במקרה שלפניי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות".
לדבריו, שורר הורשע בצדק בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. "מהודאתו של המבקש בעובדות המפורטות בכתב האישום, עולה בבירור כי העובדות בהן הודה מקימות את היסודות הנדרשים להרשעתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, על-פי פקודת הסמים. סעיף 31(3) לפקודת הסמים קובע כי מי שהחזיק סם בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו בתוספת - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור. בתוספת השנייה מפורטת הכמות לצריכה עצמית של סם מסוג קנבוס, והיא עומדת על 15 גרם. מכאן ברור כי החזקה שבחוק קובעת כי כמות של 574 גרם - הכמות בה הודה המבקש, כמפורט בכתב האישום - הינה שלא לצריכה עצמית. לא נראה כי המבקש הביא איזו שהוא בדל של ראיה לסתירת חזקה זו ועל כן בדין הורשע במיוחס לו".
