"התובע מוצג, איפה, כמי שהייתה לו ידידות מופלאה עם אדם בעל קונוטציות שליליות ביותר, וכי גם פנה אל אותו אדם בחיפושיו אחר משקיעים בחברה... בחינת האמור בפרסומים הנ"ל מביאה למסקנה כי יש בו כדי להוות לשון הרע". כך קבע (יום א', 16.05.10) שופט בית משפט השלום בראשון לציון, יחזקאל קיינר, בתביעת לשון הרע שהגיש אביב בושינסקי, עיתונאי לשעבר, נגד הוצאת עיתון 'הארץ' והכתב גיא לשם.
התביעה עסקה בכתבה שפרסם גיא לשם באפריל 2007, אשר נשאה את הכותרת "הגל של בושינסקי", ואשר לטענת בושינסקי, בעקבות קריאתה ייחס לו הקורא הסביר פעילות לא חוקית של הרצת מניות והתרועעות מפוקפקת עם מי שיצא לו שם מפוקפק של מאעכר אשר טווה במיומנות קשרי הון שלטון - יצחק קויפמן.
בית המשפט דחה את טענתו של בושינסקי ולפיה הקורא הסביר ייחס לו הרצת מניות ומעשים שהם בניגוד לחוק ניירות ערך, אך קיבל את טענתו כי הכתב לשם הדגיש הגדגשת יתר את קשריו עם קויפמן, עד להפיכתם ל"ידידות מופלאה", כאשר קשרים אלו - בגרסה שבה הציגם לשם - לא היו ולא נבראו.
בושינסקי: הציגו אותי כמריץ מניות
לטענת בושינסקי, הכתבה הכפישה אותו בכך שהפכה אותו, לטענתו, ל"איש קש המסתיר מידע ממשקיעים וטווה עסקות פיקטיביות, כל זאת לשם הרצת מניות במטרה לגרוף רווחים אדירים ע"י מימושן". לטענתו, בכתבה מוצגות חצאי אמיתות שלא נועדו אלא לטוות רושם שלילי כלפיו; כך לדוגמה הצגתו כ"כתב משטרתי לשעבר" תוך התעלמות משורה של פועלים רבים בעברו, לא נועדה, לטענתו, אלא כדי להציגו כמי ש"חצה את הקוים". בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי זו ה'פרורגטיבה' נתונה לכתב לבחור אילו עובדות מעברו של נשוא הכתבה להציג ואילו לא. בושינסקי גרס כי ציון העובדה שחקירת המשטרה הייתה "סמויה" כאשר החקירה הייתה גלויה, נועדה לנסוך על כל הפרשה לה היה מקושר נופח של מעשים פליליים מתחום ניירות הערך. עוד לטענת בושינסקי - עצם ציון העובדה כי שוויו - באופציות - עולה כדי 11 מיליון שקל - לא נועד אלא לטעת רושם בקורא כאילו יש לו אינטרס להרצת המניות. בית המשפט קבע כי משנפסק שהקורא הסביר אינו מקבל רושם ולפיו הוא 'הריץ מניות', אין כל משמעות לציון העובדה כי לרשותו עומדות אופציות רבות, וציון עובדה זו כשלעצמה לא תיטע בקורא רושם ולפיו "היה לו אינטרס להריץ מניות" - שכן כאמור, לשיטת בית המשפט, לא מתקבל רושם שכזה.
"מותר למייסדי חברה להשתעשע בקשרי הון-שלטון"
בכתב תביעתו גרס בושינסקי עוד, כי במשפט
"השאלה הגדולה הייתה - מי ממקורביו של הבוס, בנימין נתניהו, יקלוט אותו לחיקו העסקי ויפעיל אותו כחוליית קישור למסדרונות השלטון" יש משום הצגתו כמריונטה, כמו גם כאיש קישור במטווית הקשרים המפוקפקים של ההון והשלטון. בית המשפט נקט קו מחשבה מסוג "כולם סודמאים, אז אין בכך רע" כאשר קבע כי:
- "תופעה של אנשי שירות ציבורי הנקלטים בחברות עסקיות לאחר פרישתם איננה תופעה יוצאת דופן במקומותנו, והרצון להשתמש בקשריהם עם מוסדות השלטון אף הוא ידוע. ברי כי תופעה זו איננה יכולה להיחשב כתופעה חיובית, אך אין באמירות כגון אלה שבכתבה לגבי אותה תופעה ידועה כדי להוות לשון הרע"
.
"מותר לכתב להשתעשע במשחקי מילים"
לטענת בושינסקי, הוא הוצג כמי שעשה יד אחת עם קויפמן להסתרת המשקיעים האמיתיים בחברה מן הציבור, וכשותף למזימת הרצת המניות, ולא כך היא, לפי בית המשפט. בעוד שבושינסקי עצמו קרא את הכתבה אודותיו כשהוא מרכיב משקפיים שחורות משחור, בית המשפט, ככל שהדבר נגע לייחוס-הרצת המניות לבושינסקי, הרכיב משקפיים ורודות ומצא כי הרצת המניות יוחסה לקויפמן, ולאחד שולמן, ולבושינסקי יוחסה פעילות לגיטימת לגמרי ל
קידום (להבדיל מלהרצת) המניות. גם בכותרת "הגל של בושינסקי", כותרת אשר לטעמו של בושינסקי העידה על ייחוס 'הרצת מניות' לו - נקראה במשקפיים ורודים (ולא שחורים- כבידי בושינסקי) בידי בית המשפט, שלא ראה כל פסול בתענוגות הקטנים של כתבים ועורכים, וביניהם - השתעשעות ב'משחקי מילים' ובפעלולי לשון.
"הלך הבושינסקי אצל הקויפמן" כלשון הרע
מקריאת הפסקאות והעמודים הראשונים של פסק הדין עלול הקורא לסבור כי הנה, התביעה עומדת להדחות, ובושינסקי, אשר הלך אצל העורך דין, שילם שכר טירחה והגיש לבית המשפט, באמצעות בא-כוחו, כתב תביעה לתפארת, ישוב כשלעומת שבא. מעטים הם פסקי הדין בלשון הרע אשר נעצרים ב'מחסום הראשון'- היינו, שלגבי הנאמר בטקסט שמיוחסת לו 'לשון הרע' נכתב כי הוא 'אינו לשון הרע'. לרוב נחסם התובע בשלב ההגנות, כאשר בתי המשפט קבעו כי חרף העובדה כי הדברים עולים כדי לשון הרע, לנתבע עומדות הגנות מסוג 'אמת דברתי' או 'פעלתי
בתום לב' (סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע). והנה, מקריאת הטקסט דומה לקורא כי הוא נתקל בזן נדיר של פסק דין, אשר קובע כי הטקסט אשר כתב הנתבע אינו עולה כדי לשון הרע, והוא חש את אותה תחושה של מדריך בחברה להגנת הטבע, בהתקלו בזן נדיר.
ולא כך היא.
בפסק הדין מתחוללת תפנית, וכמו נוסע במישור אשר עובר לנסוע בהרים, כך חש הקורא כי הנה, מכיר בית המשפט בהיותו של הטקסט - לשון הרע. בית המשפט קובע כי הצגת ההכרות בין התובע לבין קויפמן, אשר מוצג בכתבה כנכלולי וכמי שבצקלונו קשרי 'הון שלטון' ורזומה של 'מעאכריות', כ"ידידות מופלאה" עושה עוול לתובע, אדם ללא רבב, אשר היה איש ציבור בעברו, וכיום הוא שולח ידו בתחום העסקים, אך באופן כשיר וכשר בהחלט. בית המשפט ציין כי מערכת עיתון 'הארץ', והכתב לשם, בחפזונם, שמן השטן הוא, להוציא את הכתבה לאור בשעת בוקר מוקדמת, כשלו והתרשלו בכך שלא טרחו לקבל את תגובתו של בושינסקי, כמו גם את הבהרותיו ואת התייחסותו. בית המשפט קיבל במלואה את גרסתו של בושינסקי, כי ידע על חלקו של קויפמן בבעלות החברה, אך ורק
לאחר שנכנס כבר לחברה.
כן אימץ בית המשפט את גרסתו של התובע בושינסקי, כי בימיו כיד ימינו של בנימין נתניהו, לא זו בלבד ש
לא נרקמה "ידידות מופלאה" בינו לבין קויפמן, אלא הוא אף טרח להרחיק את קויפמן מלשכת נתניהו, שכן הוא מצא בו 'פעיל מרכז ליכוד "בעייתי".
עם זאת, בנסיבות שבהן לא בירר התובע מיהם בעלי המניות בחברה, גם בשרשור, טרם נכנס לעסקיה, וכן בנסיבות שבהן אך ורק חלק מן הדברים בכתבה מפי הנתבעים נמצאו כעולים כדי לשון הרע ע"י בית המשפט, הורה בית המשפט לנתבעים לפצות את התובע בסך של כ 25 אלף שקלים. כן קבע בית המשפט כי בנסיבות שבהן מאנו הנתבעים להסיר את הכתבה, או לשנות את הקטעים הלא נכונים בה, ובנסיבות שבהן ביהמ"ש אינו עורך כתבות, ובנסיבות שבהן הכתבה עולה כשמקישים את שמו של התובע ב'גוגל' וגורמת לו נזק רב, יש להסיר את הכתבה מאתר הנתבעים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
