פגיעה חמורה בראש עשויה להגדיל את הסיכוי והסיכון לפתח את מחלת הפרקינסון. כך על-פי ממצאים שפורסמו במגזין Neurology. מניין הסובלים במחלה בארה"ב מגיע ל-1.5 מיליון בני אדם.
לדעת המומחים שצוטטו למגזין, מדובר רק בגורם אחד שעשוי לעיתים להיות מינורי, אך אין למזערו ויש להתייחס אליו בזהירות. גורם נוסף הוא ההיסטוריה המשפחתית של חולה - דבר שמשחק תפקיד משמעותי יותר. כך לדברי הנוירולוג סטיבן פרושט, מהמרכז הרפואי קולומביה-פרסביטיראני בניו יורק.
"מצאנו כי אחד הגורמים העשויים לפתח את מחלת הפריקנסון הוא פגיעה בראש, זה בטח אחד מתוך כמה הגורמים. מחקרים מסוג זה עשויים להוביל לטיפול טוב יותר במחלה, אשר גורמת לרעד בכל הגוף וחוסר שיווי משקל". כך צוטט ג'יימס באוור, אחד החוקרים.
בוואר ועמיתיו החלו את עבודת המחקר עם העובדה, כי מתאגרפים שסובלים מכאבי ראש כתוצאה מפגיעות, מפתחים בשלב מאוחר יותר את מחלת הפרקינסון. מנקודה זו העלו החוקרים את השאלה: מה רמת הסבירות שפגיעה בראש משחקת תפקיד בפיתוח המחלה.
הצוות אבחן שתי קבוצות של אנשים, 196 בני אדם אשר סבלו ממחלת הפריקנסון ו-196 שלא סבלו. מכאן החלו החוקרים להסתכל ברישום הרפואי של החולים הסובלים במחלה ושל קבוצת הביקורת, כדי לבדוק האם בעברם נפגעו בראשם וסבלו מכאבים כתוצאה מכך.
עבודת המחקר של המדענים, חשפה, כי אנשים שסבלו מפגיעות מינוריות בראש, באופן שבו לעולם לא איבדו את ההכרה או שאיבדו את ההכרה לטווח קצר - אין סיכוי גדול שיפתחו את המחלה. אולם, כך סוברים החוקרים, אנשים שהתנסו מטראומות משמעותיות ופגיעות קשות בראש, עשויים לפתח את המחלה פי 11 מאלו שלא נפגעו בראשם, בשנים מאוחרות יותר.
החוקרים לא הגיעו למסקנה מדוע פגיעות מסוג זה עשויות לעודד את הסיכוי לחלות במחלה. באוור הציע, כי אפשרי שהפציעה משבשת באופן זמני את אחד החסמים למח, המונעים מחומרים רעילים בדם להגיע למח. המחלה מתרחשת כאשר אחד התאים במח, השולט על התנועה יוצא מכלל תפקוד. החוקרים הופתעו מעוצמת האוסיאציה והעובדה שהנזק נגרם בממוצע 20 שנה לפני שהמחלה חזרה.
