התקדמות בטיפול בלוקמיה כרונית

לוקמיה מילואידית כרונית (CML) היא אחת מארבעה סוגים של לוקמיה (סרטן דם). מדובר בסוג של סרטן הדם הפוגע במוח העצם, המפעל האחראי לייצור תאי הדם בגוף. אצל הלוקים ב-CML, נוצרות כדוריות דם צעירות (בלסטים) בעודף, על-חשבון כדוריות הדם הנורמליות. בהתאם לשמה של המחלה, CML מתחילה אומנם כמחלה כרונית איטית, אולם עם העלייה בכמות הבלסטים בדם ובמוח העצם, היא עלולה להתקדם לשלב מואץ וחמור יותר.

לוקמיה מיאלואידית כרונית נגרמת מהפרעה גנטית בחומר הגנטי של החולה בקטע המכונה "כרומוזום פילדלפיה", בו נוצר איחוי לא תקין בין שני גנים, BCR ו-ABL, אשר בצורתם החדשה מקודדים ליצירת אנזים מסוג טירוזין קינאז שגורם לשגשוג תאי הלוקמיה במוח העצם.

בשלב הכרוני של המחלה היא מתפתחת באופן איטי, וניתן לחיות איתה כמחלה כרונית. חרף זאת, בשלב המתקדם שלה היא הופכת למחלה מסכנת-חיים, שבמהלך ה"סוער" שלה גורמת למות המטופל בתוך חודשים ספורים. החידוש המשמעותי במחקר החדשני על ספרייסל, הוא שהוכח כי התרופה יכולה לטפל במחלה כבר בשלביה הראשונים, ביעילות העולה על זו של הטיפול המקובל בתכשיר אימטיניב.

כיום קו הטיפול הראשון המקובל ב-CML הינו אימטיניב, או בשמו המסחרי "גליבק", שעם תחילת השימוש בו לפני מספר שנים נחשב כפריצת דרך. אולם, במקרים בהם התרופה אינה משיגה את התגובה הרצויה בשל התפתחות עמידות לטיפול, או בשל תופעות לוואי שאינן מאפשרות המשך הטיפול, עוברים לקו טיפול שני. הספרייסל מהווה כיום חלופה טיפולית לנכשלי אימטיניב.

במסגרת המחקר, עקבו החוקרים אחר 519 חולים מעל גיל 18 אשר טופלו ב-108 מרכזים רפואיים הפזורים על פני 26 מדינות. החולים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת אשר מנתה 259 משתתפים ושטופלו ב-100 מ"ג ליום של ספרייסל, והקבוצה השנייה בת 260 משתתפים אשר טופלו ב-400 מ"ג ליום באימטיניב. המטופלים קיבלו את התרופות פעם ביום למשך 12 חודשים לפחות. המעקב אחר חולים אלו נמשך.

מממצאי המחקר, אשר פורסמו ב-5 ביוני בגיליון המקוון של כתב-העת היוקרתי "New England Journal of Medicine", מסתמן באופן מובהק כי שיעור המשתתפים שקיבלו ספרייסל והציגו תגובה ציטוגנטית מלאה (כלומר, שכרומוזום פילדלפיה נעלם מהתאים שלהם לחלוטין), עמד על 77% - זאת בהשוואה ל-66% בלבד בחולים אשר טופלו באימטיניב.

באותו אופן, גם התגובה המולקולרית המז'ורית (מידת היעלמותו של האנזים טירוזין קינאז מהתאים) לאחר טיפול בספרייסל הייתה גבוהה יותר, ועמדה על 46% בהשוואה לטיפול באימטיניב שפינה רק 28% מהאנזים הסורר בתאים. כמו-כן, מציינים החוקרים, גם זמן התגובה בין תחילת הטיפול לתחילת השפעת הספרייסל היה מהיר יותר בהשוואה לטיפול באימטיניב.

במאמר מערכת מיוחד, שפורסם אף הוא באותו גיליון של כתב-העת הרפואי, ושהוקדש כולו למחקר ההשוואתי בין אימטיניב, תרופה מעכבת של טירוזין קינאז מהדור הישן לבין מעכבי טירוזין קינאז מהדור החדש כמו ספרייסל - מציינים הכותבים כי לאחר שנה אחת של טיפול, הספרייסל הציגה תוצאות טובות יותר הן בשיעורי התגובה הציטוגנטית המלאה והן בזמן התגובה המהיר. עם זאת, לדבריהם, הדבר החשוב מכל הוא השפעת הספרייסל על צמצום שיעור התקדמות המחלה במעבר לשלבים המסוכנים והקטלניים שלה.