בית הדין להגבלים עסקיים, בראשות השופט יהונתן עדיאל, דחה (יום ב', 9.6.03) את בקשתה של חברת בזק, לבטל את הכרזת הממונה על ההגבלים העסקיים על חברת בזק - כבעלת מונופולין במתן גישה לאינטרנט מהיר.
בכך דחה בית הדין את טענת בזק, לפיה עצם כניסת חברות הכבלים לתחום האינטרנט המהיר מחייב ו/או מצדיק ביטול מעמדה המונופוליסטי. עוד המליץ בית הדין לבזק על משיכת הערר כולו.
הממונה על ההגבלים העסקיים הודיע לבית הדין, כי ממילא בדעתו לערוך בדיקה של מצב השוק, כשנה לאחר כניסת חברות הכבלים אליו.
בחודש נובמבר 2000 העניק שר התקשורת לחברת בזק, את הרישיון היחידי אז לאספקת שירותי גישה. כחודש לאחר מכן, הכריז הממונה על בזק כבעלת מונופולין לפי חוק ההגבלים העסקיים.
בזק הגישה ערר על החלטת הממונה, בטענה כי הכרזת הממונה לא סבירה, מאחר והיא ניתנה ימים מעטים בלבד לאחר שבזק החלה במתן שירותי הגישה. לימים, קיבלו גם חברות הכבלים רישיונות לאספקת שירותי גישה לאינטרנט מהיר, ומכאן באה בקשתה של בזק לביטול ההכרזה עליה כמונופול.
בהחלטתו קבע בית הדין, בין היתר, כי המונופול מוגדר בחוק ההגבלים העסקיים כמי ששולט בלמעלה ממחצית השוק, ואינו מחייב קיומו של ספק יחיד בתחום. לפיכך, עצם העובדה שנכנסו ספקים חדשים לתחום, אינה מחייבת כלל את ביטול המעמד המונופוליסטי. השופט פסק:
"בשינוי נסיבות בלבד אין כדי להביא לביטול ההכרזה. לצורך ביטול ההכרזה. יש להוכיח שבעקבות השינוי ירד נתח השוק של בעל המונופולין אל מתחת לסף המאפשר את הכרזתו כבעל מונופולין. אם לא תאמר כן, עשוי כל שינוי בנסיבות להביא לביטול ההכרזה, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת".
בית הדין הוסיף וקבע, כי בזק לא העלתה כל אינדיקציות לכך שחלקה בשוק ירד ממחצית, ובניגוד למתחייב, בקשת הביטול שלה לא נסמכה על עילה של שינוי נסיבות מהותי במצב השוק, ולפיכך דינה להידחות.
בסוף החלטתו המליץ בית הדין לבזק למשוך את הערר שהגישה, לאור עמדת הממונה כפי שהובאה בפניו על-ידי עו"ד גל רוזנט, ולפיה ממילא בדעתו של הממונה לבדוק את מצב השוק ואת התפלגות אספקת הגישה לשירותי אינטרנט מהיר בין בזק לכל אחת מחברות הכבלים. לאור עמדה זו, סבר בית הדין כי "הערר עשוי להיות תיאורטי".
