"אנשים מעלים מידע לפייסבוק בלי לחשוב על ההשלכות בדבר"

"כשהגעתי לפקולטה למשפטים באוניברסיטת ירושלים ב-1987 ונכנסתי לספרייה, הסתכלתי ימינה ושמאלה ואמרתי לעצמי 'לא יכול להיות שבמקצוע הזה אין מחשב'. אבל לא היה. לא הבנתי איך זה יכול להיות שאין שימוש במחשב, אין מידע למשפטנים על המחשבים, ומיד חשבתי על הרעיון להקים מאגר מידע ממוחשב של פסקי דין וחוקים למשפטנים. זה היה מתבקש בעיניי".

כך מספר בראיון ל"גלובס עו"ד יורם הכהן, המשמש כיו"ר הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים מאז הקמתה בשנת 2006.

"הסטודנטים של היום לא יודעים על מה מדובר", הוא אומר, "להם יש את כל המידע באינטרנט ובמאגרים משפטיים ממוחשבים, אבל פעם היית הולך לספריית משפטים, מחפש מידע במפתחות לא נוחים, מדפדף המון עד שמצאת משהו, ובסוף מגלה שזה לא קשור למה שחיפשת. לא היתה יכולת לעשות חיפוש בטקסט, הכול היה מבוסס על מפתחות ידניים ועל עבודת נמלים קשה. אני לא קיבלתי את זה. הכרתי את עוצמת המחשבים בעניין הזה. כך נולד ה'תקדין', המאגר המשפטי הממוחשב הראשון, שיזמתי את הקמתו, עם חברת CDI.

"זה לא היה קל. היה לי רעיון, חזון, אבל הייתי צריך לשכנע קבוצת משתמשים, עורכי דין שהיו רגילים לפתוח ספרים ולדפדף בשביל כל דבר, לעבור להשתמש בטכנולוגיה. הם היו מאוד-מאוד שמרנים. אבל מהר מאוד הבנתי שכסטודנט למשפטים עשיתי מהפכה בהקשר של פרסום פסקי דין.

"כש'תקדין' יצא לאור פורסמו רק 28% מפסקי הדין של בית משפט העליון, שלא לדבר על גזר דין המוות שהיה לפסקי דין של ערכאות אחרות שלא פורסמו בכלל. אנחנו פרסמנו הכול בתקליטורים. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי את עוצמת הטכנולוגיה ביצירת מהפכות".

"ארנבת טכנולוגית וצב משפטי"

"לא עבדתי כעורך דין יום אחד בחיי", מספר הכהן, "המקצוע לא כל-כך מדבר אליי. כשעזבתי את CDI עבדתי זמן מה כמנכ"ל של מספר חברות, כיועץ פרטי בענייני אבטחת מידע, וכיו"ר של ועדות שעסקו בחקיקה בתחומי הטכנולוגיה והמשפט.

"ב-2005 שמעתי שעלה במשרד המשפטים רעיון להקים את הרשות למשפט וטכנולוגיה. החלטתי להתמודד על התפקיד, למרות שלא ידעתי בדיוק מה ייצא מזה. תמיד היה לי רצון להשתלב בפעילות ובעבודה ציבורית, וזה נשמע לי מתאים לרקע שלי, שהיה גם משפטי, גם טכנולוגי, וגם עסק בפרטיות ובהגנת מידע. ב-2006, לאחר ראיון בוועדת האיתור, נבחרתי לתפקיד.

"הרעיון המקורי להקמת הרשות למשפט וטכנולוגיה נבע ממחקר שעשו במשרד המשפטים בשנים 2004-2006, שניתח את ההתמודדות של המערכת המשפטית עם תופעות מעולם המחשבים. הם גילו שיש לנו פה מצב של ארנבת טכנולוגית וצב משפטי. הארנבת רצה נורא מהר, והצב הולך לאט, ואת הפער הזה ביניהם חייבים איכשהו לגשר. בסופו של דבר זה תמצית תפקידה של הרשות למשפט וטכנולוגיה".

"לא סתם גוגל מרוויחה כל-כך"

לדברי הכהן, "גוגל הוגדרה לא מזמן כ-The beta base of intentions - מאגר הכוונות. כשאתה גולש בגוגל אתה כותב על הדברים שמטרידים אותך, מעניינים אותך או מפחידים אותך, ואם המנוע הזה גם מסוגל לזהות את הבן אדם, כי יש לו תיבת Gmail או הוא חבר בפייסבוק, ועושים בזה גם שירותי מודיעין ומחפשים את המידע הזה, אז אפשר לנסות להבין מה האדם הולך לעשות. זה דומה לרעיון המוצג בסרט 'דו"ח מיוחד', שבו המדינה התיימרה לצפות מראש התנהגויות פליליות של אנשים, וגורם מבפנים עשה בכך שימוש לרעה. זה מפחיד.

"פגיעה בפרטיות זו פגיעה באוטונומיה של האדם שבסופו של דבר משנה את התנהגותו. כל יצור אנושי מתנהג אחרת אם רואים אותו. לא סתם גוגל מרוויחה כל-כך הרבה כסף. היא משנה לנו את ההתנהגות. אם עשיתי חיפוש על מכוניות והיא הציגה לי פרסומת וגרמה לי לרכוש מוצר שקשור למכוניות, אז היא שינתה לי את ההתנהגות. זה יכול להיות חיובי, אבל זה יכול להיות מאוד שלילי, במיוחד כשמדברים על ילדים.

"ברגע שילד חי תחת משטר שהוא יודע שכל הזמן עוקבים אחריו במוניטורים, האישיות שלו מתפתחת באופן שונה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה חברתית: האם אנחנו רוצים שככה ילדינו יגדלו? זה לא טריוויאלי.

"גוגל גם מחדדת את השאלה סביב ה'זכות להישכח'. כל שביב מידע שמועלה לרשת היום ניתן לאחזור ובלתי ניתן למחיקה, וגם לא כל המידע הועלה על-ידי האדם עצמו.

"גוגל היא חברה מדהימה מבחינה טכנולוגית, והיום קשה לדמיין את חיינו בלי הכלים שהיא מציעה, אבל יש בידה עוצמה כלכלית והיקף מידע אודות אנשים, שמחייבים חשיבה מחדש לגבי הריכוז של כל המידע הזה בידי גוף אחד.

"המקרה של העימות בין גוגל לסין צריך להעלות סימני דאגה בפני כל אזרח חופשי, שכן פה מדובר כבר בחיי אדם, במקרה זה של מתנגדי המשטר".

"המידע בפייסבוק לעולם לא נמחק"

"אישרתי לבתי לפתוח חשבון בפייסבוק לפני מספר שבועות", מספר הכהן, "לאחר שהיתה האחרונה בכיתה שעדיין לא היה לה חשבון. יש בפייסבוק, לכאורה, מנגנונים לשלוט על הפרטיות ועל חשיפת המידע, אך הבעיה היא בכך שתפיסתם הבסיסית היא שכל המידע פתוח, אלא אם תסגור. מנגנון opt-out הוא רע מאוד, שכן רוב האנשים אינם משנים את הגדרות ברירת המחדל.

"רוב האנשים, וודאי ילדים, אינם מודעים למה נעשה במידע שהם מעלים. מאחר שמדובר במידע אינטימי, קשרי חברות, תחומי עניין, דעות פוליטיות ועוד - יהיו לכך השלכות ארוכות טווח. ילדים מתייחסים היום לתקשורת בפייסבוק כהמשך של השיחה בכיתה, ואינם ערים להבדל הנובע מהתיעוד ומההפצה.

"אנשים, גם מבוגרים, מעלים כל מיני דברים לאינטרנט ולפייסבוק בלי לחשוב על ההשלכות לטווח ארוך ועל כך שזה לעולם לא נמחק. היום זה כבר חודר ומשפיע על חיי היום-יום שלהם. זה לא נשאר במתחם הווירטואלי.

"דוגמה לכך היא מורה שהעלתה בפייסבוק תמונה שלה מחופשת לפיראט עם כוס בירה ביד. מעל היה כיתוב 'הפיראט השיכור'. בעקבות זאת לא קיבלו אותה לעבודה בבית-ספר. אנשים צריכים לשים לב מה הם מעלים לאינטרנט".

"אנחנו מתועדים בכל זמן נתון"

"לרובנו יש היום מעט מאוד פרטיות, כי אנחנו חיים בעולם שבו מידע על אנשים נאסף בכמויות מאוד גדולות, בוודאי בישראל שהיא מאוד טכנולוגית. חברות סלולר, כרטיסי אשראי, כביש 6 שמתעד לאיפה אתה נוסע - לכולן יש מידע עליך.

"אתה מתועד בכל זמן נתון. אתה קם בבוקר, מדליק את הנייד, שהוא עקרונית מכשיר איכון, קונה קפה בכרטיס האשראי, אז יודעים שאתה בבית-קפה, גולש באינטרנט, וברגע שאתה כותב מילת חיפוש בגוגל, יודעים לעשות פרופיל מדויק שלך, ולהראות לך פרסומות מסוג מסוים. הם לא מתעניינים בך כ'רועי', 'יעל' או בי כ'יורם', אלא כצרכן, אבל המרחק בין זה לבין לזהות אותי כיורם הוא אפסי.

"הפרנויה של הציבור מוצדקת. באמת יכולים לדעת איפה אנחנו בכל זמן נתון. זה ברור שלטכנולוגיות החדשות יש פוטנציאל הולך וגדל של פגיעה בפרטיות. בצד התועלת הרבה לאנושות, זה מייצר סיכון שחייבים לטפל בו, הן במישור הרגולטורי באמצעות חקיקה, רגולציה, הסדרה עצמית, והן במישור החינוכי - ילדים והורים חייבים להבין את ההשלכות וגם לנצל את היכולות הטכנולוגיות לשמור על הפרטיות.

"יש תחום הולך ומתפתח שהוא 'עיצוב לפרטיות' (privacy by design) ו'טכנולוגיות משפרות פרטיות' (privacy enhancing technologies). הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע מקדמת נושאים אלה באופן משמעותי, ביוזמות חקיקה ממשלתיות, ואנו נכנסים גם לתהליכים שקורים במגזר פרטי.

"מומחה לאבטחת מידע אומר שילדינו יסתכלו עלינו בהקשר של הגנת הפרטיות ושמירה על המידע, כמו שאנחנו מסתכלים על הורינו בנושא של זיהום ואיכות הסביבה.

"עדיין איננו מבינים את פוטנציאל הפגיעה העצום הנובע מכך שהמידע עלינו נצבר ומתועד בעשרות-אלפי מאגרים, אבל אם לא נתפוס את עצמנו בזמן, נהיה בעולם שבו הסוסים כבר ברחו מהאורווה".