היום לפני 26 שנה, ב-21 בנובמבר 1984, ראשוני העולים ב"מבצע משה" מגיעים ארצה מאתיופיה.
במסגרת המבצע, שהחל כאמור בנובמבר 1984 והופסק בינואר 1985, הועלו לארץ כ-8,000 מיהודי אתיופיה. המבצע היה מסובך ומסוכן, ונעשה על-ידי ממשלת ישראל בסיוע אמריקני ובינלאומי.
עלייה זו התאפשרה בעקבות הסכם שבשתיקה, שפרטיו היו ידועים למתי מעט בסודן. יהודי אתיופיה נדרשו שלא לחשוף את זהותם היהודית.
רוב היהודים האתיופים שעלו לארץ במבצע משה הגיעו מחבל גונדר. אלפים מהם הגיעו ברגל עד לגבול סודן, ושם המתינו במחנות זמניים עד להטסתם לישראל.
במהלך הצעידה הקשה של משפחות וילדים קטנים, שלעתים נמשכה חודשים רבים, מתו מאות, ואולי אף אלפים, מיהודי אתיופיה, בדרך למחנות ההמתנה בגבול סודן.
המבצע הסתיים בטרם עת, זאת לאחר שמידע בדבר עלייתם של יהודי אתיופיה דרך סודן הגיע לראשי המדינה. שליט סודן, שהעלים עין ממעבר היהודים בארצו בדרך לישראל, הודח משלטונו, והיחסים בין ישראל לסודן עלו על שרטון.
מבצע משה היה המבצע הממלכתי הראשון להעלאת יהודי אתיופיה. בשנת 1991 בוצע המבצע השני, "מבצע שלמה".
לרבים מהעולים ציפה הלם תרבותי עקב המעבר החד מאתיופיה שהיא מדינה מתפתחת, למדינת ישראל המודרנית, ורבים מהם נתקלו בפעם הראשונה בחייהם בחשמל ובמים זורמים. המעבר עבור האתיופים היה מסובך ובמקרים לא מעטים כאוב ביותר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
