עכברים שנולדו בחורף נטו לסבול משיבושים דרמטיים בשעון הביולוגי שלהם בשלב מאוחר בחיים, בהשוואה לאלו שנולדו בקיץ. אלו ממצאי מחקר חדש.
הממצאים, לדברי החוקרים, הם הראשונים מסוגם המבוססים על מחקר ביונקים, והם יוכלו אולי להסביר מדוע אנשים הנולדים בחורף נמצאים בסיכון גבוה יותר להפרעות בריאות נפשיות כולל הפרעה דו קוטבית, סכיזופרניה ותסמונת הפרעה אפקטיבית עונתית (דיכאון חורף). המחקר בוצע על-ידי חוקרים מאוניברסיטת ונדרבילט שבטנסי.
החוקרים גידלו עכברים מיום לידתם ועד לגמילתם מיניקה (שלושה שבועות לערך) במחזור "קיץ" - 16 שעות אור ושמונה שעות חשיכה ביממה, או במחזור "חורף" - שמונה שעות אור ו-16 שעות חשיכה. קבוצה שלישית של עכברים הייתה בסביבה שהייתה חשופה ל-12 שעות אור ול-12 שעות חושך ביממה.
לאחר שהפסיקו לינוק, העכברים הורגלו למחזור אור חדש. מחצית מ"עכברי החורף" נשארו במחזור חורף, והמחצית האחרת הורגלה למחזור קיץ. "עכברי הקיץ" חולקו בצורה דומה. העכברים שהתפתחו בתקופות בהן שעות האור והחשיכה היו זהות חולקו לשלוש קבוצות, אחרת מהן שנשארה במחזור של 12 שעות אור ו-12 שעות חשיכה, אחת הצטרפה לקבוצת החורף ואחת לקבוצת הקיץ.
לאחר 28 יום, כל העכברים הוכנסו לסביבה של חשיכה ממושכת, והחוקרים הגבילו את הרמזים המגיעים מהאור ומשפיעים על השעון הביולוגי. כך יכלו החוקרים לקבוע את המחזור הביולוגי הפנימי של כל עכבר.
ויסות מצב הרוח
העכברים שנולדו בקיץ התנהגו באותה צורה בין אם נשארו במחזור הקיץ ובין אם במחזור החורף; הם רצו כ-10 שעות ואז נחו במשך 14 שעות.
לעומת זאת, עכברים שנולדו בחורף לא הגיבו טוב לשינויים בעונות. אלו שנשארו במחזור חורף שמרו על 10 שעות ערות ועל 14 שעות מנוחה, אך לעומתם אלו שעברו למחזור קיץ נשארו פעילים שעה וחצי נוספות. הממצאים מראים כי אותות האור יכולים לעצב את ההתפתחות של השעון הביולוגי.
החוקרים הסבירו כי השעון הביולוגי מווסת את מצבי הרוח, ובמידה שמנגנון הטבעה דומה לזה שזוהה בעכברים פועל גם בבני אדם הרי שלא רק שיש לו השפעה על מספר הפרעות התנהגויותית אלא גם השפעה כללית יותר על האישיות. למרות שלא ידוע עדיין אם לבני אדם יש תגובות דומות לחשיפה לאור בשלבים מוקדמים של החיים, הרי שהתגובה של העכברים שנולדו בחורף לשינויי העונות הייתה דומה בצורה בולטת להפרעה עונתית בבני אדם.
למרות שהמחקר הראה כי לידות בחורף מעלות את הסיכון להפרעות מנטליות מסויימות, ישנם גורמים רבים שיכולים לשחק תפקיד גם הם, כולל חשיפה לשפעת או למחלות עונתיות אחרות. הממצאים המצביעים על כך שחשיפה לאור בגיל הילדות משחקת תפקיד בשלב מאוחר יותר בחיים יכולים לעזור בהבנת ההפרעות כשאלו מתפתחות.