נדחתה בקשת אהובי לעכב את פסה"ד בסכסוכו עם חבס

שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, דחה אתמול (ב', 10.1.11) את בקשתו של היזם יגאל אהובי, לעכב את ביצועו של פסק הדין שחייב אותו לשלם 3.1 מיליון ליש"ט ועוד 1.3 מיליון שקל לחברת חבס.

פסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, ניתן בסכסוך שבין אהובי לחבס במיזם משותף לרכישת 16 בתי מלון של רשת הילטון. מחלוקת הייתה האם ב-11.1.08 נכרת חוזה בשיחה טלפונית בין אהובי לבין מנהלה של חבס, לפיה הוא ירכוש את מניותיה של חבס במיזם תמורת 3.1 מיליון ליש"ט. אגמון-גונן קבעה כי אכן נכרת חוזה כזה וחייבה את אהובי לממש אותו. בקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה בידי המחוזי.

אהובי פנה לעליון והודיע שבכוונתו להגיש ערעור וביקש שוב עיכוב ביצוע. לדבריו, אגמון-גונן שגתה בצורה חמורה כאשר קבעה, כי בשיחת הטלפון נכרת הסכם מחייב. לטענתו, לאהובי כלל לא הייתה סמכות לחייב את חברת Blenheim Properties Group Limited לרכוש את מניותיה של חבס. עוד טען, כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע כעת.

חבס דחתה טענה זו ואמרה, כי מדובר בחיוב כספי והיא תוכל להשיבו אם תפסיד בערעור. לעניין סיכויי הערעור היא טוענת, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאים עובדתיים, לרבות ממצאי מהימנות, וברור שסיכוייו קלושים.

ג'ובראן ציין, כי הכלל הרחב הוא שפסק דין שניתן יש לקיים, והגשת ערעור או כוונה להגישו לא מעכבת את ביצועו. נקודת המוצא היא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין המזכה, במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין שעיקרו כספי, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין.

"פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה", מוסיף ג'ובראן. "כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו".

במקרה הנוכחי, אומר ג'ובראן, נראה כי טענותיו של אהובי ראויות לבירור, אך לצד זאת צודקת חבס באומרה, כי חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות. "אין בשלל טענותיהם של המבקשים בכל הנוגע לסיכויי הערעור כדי להצדיק סטייה מן הכלל, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין המזכה, בייחוד מקום שמדובר בסעד שהוא כספי בעיקרו. בנוסף לכך לא קיימת טענה ממשית, שאם יזכו המבקשים בערעור לא יוכלו לגבות בחזרה מן המשיבה את כספם".