"הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן השופע שבמאמצים"

בית המשפט העליון ביטל היום (ב', 22.2.11) החלטה למסור לאימוץ ילדה בת שבע לאחר שקבע, כי המהפך שחוללה אמה בחייה מאפשר לה לגדל את בתה.

הילדה נולדה מחוץ לנישואין בפברואר 2004, ולאחר חצי שנה הצהירו הוריה במחלקה לשירותים חברתיים בתל אביב, כי אינם יכולים לגדל אותה. תקופה מסוימת התגוררה הילדה עם אמה במעון לגמילה מסמים, עד שהתברר שהאם שבה להשתמש בסמים ולעסוק בזנות. האם סולקה מהמעון, הילדה הועברה לבית ילדים ואשתקד היא הוכרזה כבת אימוץ בשל חוסר יכולתה של האם לטפל בה.

האם ביקשה לבטל את הצו באומרה, כי התנתקה לחלוטין משימוש בסמים, החלה לעבוד ושיקמה את חייה. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשה, בנימוק שעדיין קיימת סכנה לשלומה של הילדה, שכבר ספגה שורה של צלקות נפשיות בשבע שנות חייה.

השופט ניל הנדל קבע, כי הבסיס לאימוץ הוא קביעה שההורה הביולוגי אינו מסוגל לטפל בילדו. לדבריו, השימוש במושג זה משמעותו שבדיקת היכולת היא צופת פני עתיד ואינה מתמקדת רק בהווה. גם במקרים בהם יכולת זו אינה קיימת, בית המשפט רשאי - אך אינו חייב - להכריז על הקטין כניתן לאימוץ.

רף גבוה

הנדל סבור, כי בכוונה הציב המחוקק רף גבוה בפני ההכרזה על היותו של קטין בר אימוץ: כדי שלא לפגוע בקשר הטבעי שבין ההורה לילדו, כדי לאזן בין הזכות להורות (שאינה זכות אבסולוטית, מדגיש הנדל) לבין טובת הילד, וכדי לשקול את טובת הילד לגופה.

במקרה הנוכחי, אומר הנדל, "המבקשת נמצאה 'נקייה' מסמים מזה כשנתיים; שבה לחיק משפחתה ונהנית כעת מתמיכתה; עובדת באופן קבוע כסייעת לגננת - 'בלט שהיא רצינית בעבודה'; שוכרת דירה לבדה; פתחה חשבון בנק ומגלה עצמאות בקבלת החלטות לגבי חייה, כשאין חולק שטובת הילדה והשאיפה להתאחד עמה ניצבות לנגד עיניה. כל זאת באמצעות משאבים נפשיים וכספיים ש'אזרה וארזה' במזוודה לקראת שובה של בתה". כל אלה, הוא אומר, מציינים שינוי דרמטי שחל בחייה.

הנדל דוחה את חוות דעתם של המומחים שבדקו את האם, ואשר המליצו להעביר את הילדה לאימוץ לאפשר לה לפגוש את בתה רק ארבע פעמים בשנה. הוא מחמיא להם על עבודתם אך מדגיש, כי בשונה ממקרה של מאבק משמורת - השאלה באימוץ היא האם אין סיכוי שמצבו של ההורה ישתפר בעתיד. במקרה הזה, אומר הנדל, התשובה שלילית ולכן יש לבטל את האימוץ.

השופט אליעזר ריבלין, שהצטרף לדעתו של הנדל, הוסיף וקבע: "קשר הדם ושלטונו של הטבע אומרים את דברם. ואמנם, בהיעדר חשש לפגיעה בילד, הרי הדל שבהורים טוב בעיני הילד מן החזק והשופע שבמאמצים.

"...גם מסוגלות הורית שאינה עצמאית משמיטה את הקרקע מתחת להחלטה על הוצאת הילד מידי אמו או אביו, וגם מסוגלות הורית שאינה קיימת היום אך צפויה להתקיים בעתיד הנראה לעין משמיטה את הקרקע מתחת להחלטה להוציא את הילד מזרועות אמו".