בהחלטה נדירה פסלה שלשום (ג', 8.3.11) נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, את השופטת מלכה אביב מלדון בתיק המצוי בפניה בבית משפט השלום בירושלים. החלטתה של ביניש חושפת התנהלות בעייתית מצידה של אביב, ולא בפעם הראשונה.

תחילתו של הסיפור בצ'ק שלא כובד בידי חברה שהייתה בבעלותו של יעקב נעימי. אביב מחקה בהסכמה את התביעה נגד נעימי בנובמבר 2007 לאחר שהתרשמה, כי הוא "אדם מן היישוב אשר נקלע לתביעה זו ללא הצדק". לעומת זאת, נמשכו ההליכים נגד חברה אחרת שהייתה בבעלותו.


ההתרשמות של אביב: "אדם רב מעללים"


במאי 2008 הודיעה אביב במפתיע על ביטול אותו פסק דין. היא הסבירה, כי נתקלה במקרה בתיק נוסף בו היה מעורב נעימי (בתביעה של אשתו לשעבר). בתיק זה נמצא דוח של נאמן בפשיטת רגל שמונה לנעימי, ובו חשדות להברחת נכסים ואף למעשים פליליים מצידו.

לאור זאת, קבעה אביב, מדוח הנאמן עולה לכאורה שנעימי הוא "אדם רב מעללים אשר ניהל את עסקיו, לכאורה, בדרך המעלה אפשרות ל'עוקץ' של גופים נותני אשראי וכיום הוא מנסה לכאורה, להעלים את נכסיו, רכושו וכספו מן הנאמן והוא לכאורה פועל להבריחם. כמו-כן, הוא מסובך, לכאורה, עם רשויות המס בגין אפשרות להעלמת מס ויתכן אף כי הוא היה מעורב בסחר בסמים". היא הוסיפה: "אדם זה אינו האזרח התמים אשר הצטייר בפני".

לאור זאת, המשיכה אביב, "הסיכוי, ולו גם הקלוש, שמא כך התנהלו הדברים מונעת ממני את האפשרות ליתן פסק דין בתיק זה שכן, במקרה כזה, אם אכן יובהר כך, הרי שפסק הדין אשר יצא תחת ידי יהיה רחוק מן האמת כרחוק מזרח ממערב". לפיכך הודיעה על ביטול פסק הדין.

נעימי לא היה מיוצג בעת ההחלטה, אך לאחר שקיבל ייעוץ מהלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים, הגיש התנגדות לביטול פסק הדין. אביב דחתה את ההתנגדות, בטענה שהיא רשאית לבטל את פסק הדין משום שניתן בהסכמה. לאור זאת, ביקש ממנה נעימי לפסול את עצמה.

גם בקשה זו דחתה אביב. בנוגע לטענה בדבר שיתוף הצדדים בעובדות ובטענות העולות בתביעה האחרת, תמהה אביב: "האם תעלה על הדעת אפשרות על פיה הייתי מסתירה מידע זה מן הצדדים ומנהלת את התיקים כאילו לא ראיתי את המידע?!" לדבריה, אין לה שום עמדה בתיק זה ולכן אין סיבה לפסילתה.


ביניש: אני לא מדברת על הצד האתי


על כך ערער נעימי לעליון, וכאמור באופן נדיר קיבלה ביניש את הערעור. לאחר שציינה שפסילת שופט מטילה צל כבד הן עליו אישית והן על המערכת כולה, קבעה ביניש:

"מאופן הפעולה בה נקטה השופטת, בהבאת ראיות מתביעה אחת לאחרת, תוך מתן ביטוי להתרשמות הלכאורית ביחס למערער אשר השתנתה בעקבות קריאת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי נוצר חשש ממשי אובייקטיבי לפגיעה ביכולתה של השופטת לנהל את התביעה שלפניה ללא משוא פנים.

"(במסגרת פסק דין זה איני נדרשת לבחון את דרך הפעולה בה נקטה השופטת ביחס לכללי האתיקה המנחים את השופטים בעבודתם ואף לא את עובדת ביטול פסק הדין על-ידי השופטת. בחינת הטענות מוגבלת אפוא, למסגרת ערעור הפסלות)".

ביניש מוסיפה ומותחת ביקורת קשה מאוד על אביב: "אין כל פסול בניווט הדיון המשפטי בצורה עניינית ונמרצת, אשר מטרתו להתחקות אחר האמת, כל עוד נזהר השופט מאקטיביות יתרה העלולה, ולו גם מתוך רצון כן להגיע לאמת, לפגום באובייקטיביות השיפוטית שלו.

"ואולם, נדמה שבמקרה דנן נחצה הקו שבין מעורבות לבין התערבות, הלכה למעשה, אשר יש בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המקים עילה לפסילת השופטת. מעורבות היתר במקרה דנן, משמעותה נטייה ברורה לטובת אחד הצדדים באופן המשקף את נעילת דעתה של השופטת נגד המערער. מדובר באקטיביות יתרה, המעידה, בנסיבות החריגות שלפנינו, על קיומו של חשש ממשי לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית של השופטת בניהול המשפט".


הפעם הקודמת: נזיפות מכל עבר


בשנה שעברה ננזפה אביב בידי ביניש, לאחר שהתעלמה מפסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל ערעור על פסק דין שלה בסכסוך שכנים. לאחר שנדרשה בידי המחוזי להשלים את הדיון בכמה עניינים, כתבה אביב בפסק דינה: "המקרה דנן כלל וכלל אינו המקרה בו ראוי היה להתערב". על נימוקיו של המחוזי אמרה "כי אין להם מקום" ובעניין אחר קבעה: "פרשנותו של בית המשפט המחוזי, בכל הכבוד, מביאה לתוצאה אבסורדית על פיה... אינני יכולה להשלים עם הדרך שאליה מנחה אותי בית המשפט המחוזי, בכל הכבוד".

בעקבות זאת קבע נציב התלונות על שופטים, אליעזר גולדברג: "חובה היה על השופטת לקיים ללא התרסה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אפילו אין הוא מקובל עליה. בית משפט של ערכאה ראשונה המהרהר אחר מידותיה של ערכאת הערעור שמעליה, משבש את המבנה הנורמטיבי של המערכת השיפוטית".

לאחר קביעתו של גולדברג פנה אשר ספיר, אחד הצדדים בסכסוך, לשר יעקב נאמן וביקש להעמיד את אביב לדין משמעתי. נאמן דחה את הבקשה לאחר שציין, כי אביב ננזפה בידי ביניש. גם עתירתו של ספיר לבג"ץ נדחתה, אך השופט אשר גרוניס ציין:

"במקרה זה התהפכו היוצרות בין תפקידה של הערכאה הדיונית לתפקידה של ערכאת הערעור. שופט בערכאה דיונית אינו מוסמך ואינו רשאי לבקר את החלטת ערכאת הערעור ונימוקיה. עליו לדון בתיק מחדש, כאשר התיק הוחזר לו, בהתאם להנחיות ערכאת הערעור, אף אם אינו מסכים עם החלטתה. הדבר מתחייב מסמכויות ערכאת הערעור לפי חוק, מההיררכיה השיפוטית ומכללי הנימוס הנוהגים בין הערכאות השונות".