חברת דורגז, שבבעלות קבוצת
שמואל דנקנר, הבריחה אלפי מיכלי גז לשטחי יהודה, שומרון ועזה. כך עולה מפסק דין שנתן בשבוע שעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהושע גייפמן.
גייפמן קיבל את תביעת פזגז, שהוגשה בעקבות טענה להעברת 2,420 מיכלי גז שלה למשווק גז ביהודה ושומרון. עוד התברר במשפט, כי בשנת 2008 מכר דורגז 4,000 מיכלים נטושים של פזגז למשווק בסכנין, שככל הנראה העביר אותן לרצועת עזה.
החוק אוסר על הוצאת מיכלי גז משטח ישראל, כך שבמקרה זה ביצעה דורגז עבירה כפולה: הן כלפי זכותה הקניינית של פזגז והן כלפי החוק. גייפמן מצטט את דברי הנשיא
אהרן ברק, אשר קבע כבר בשנת 1991, כי העברת מיכלי גז שלא כדין מהווה סכנה בטיחותית והוסיף: "תחרות חופשית אינה שקולה כנגד הפקרות".
גייפמן אסר על דורגז לשווק, לצבוע, למכור ולהעביר לשטחים מיכלים נטושים של פזגז. עוד הורה לה לאפשר לפזגז ליטול מיד בחזרה את המיכלים השייכים לה והמצויים עדיין ברשות דורגז. פזגז לא תבעה סעד כספי על המיכלים שכבר הועברו לשטחים.
גייפמן דחה את התביעה שכנגד שהגישה דורגז, בסך 1.7 מיליון שקל, בטענה שהיא זכאית להחזר פקדונות בגין צרכנים שעברו בין החברות, בגין מיכלים של פזגז שהעבירה דורגז לפי גלילות ובגין מלאי של דורגז שהוחזק במתקני פזגז בפי גלילות.
בשולי פסק הדין היפנה גייפמן את תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה לסוגיית הפקדונות הנטושים - כספים של לקוחות שעברו בין חברות הגז, אך לא תבעו ולפיכך לא קיבלו בחזרה את כספי הפקדונות המגיעים להם. להערכתו, מדובר באלפי מיכלים ולפיכך במאות אלפי שקלים שיש לקבוע את הבעלות בהם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
