בית משפט השלום בקרית-גת זיכה (יום ה', 3.7.03) את יפרח שלום, נהג שנעצר על-ידי שוטרת תנועה והטיח בה העלבות כגון "אני אדאג שיהיה לך רע, מי את? אפס, אוויר", מאשמת העלבת עובד ציבור, בנימוק שמדובר ב'זוטי דברים'.
על-פי הנטען בכתב האישום, נסע יפרח באוגוסט 2000 ברכבו, ונעצר על-ידי שוטרת התנועה קרן חדד, שביקשה לרשום לו דוח. שלום אמר לחדד: "את רעה, אני אדאג שיהיה לך רע, מי את, אפס, אוויר", וחטף מידיה את פנקס הדוחות ואת העט.
לאחר שנעצר שלום על-ידי שוטר אחר, אמר לו תוך כדי הנסיעה בניידת: "היא זבל, זונה, אני אראה לה מה זה, לא הייתי נותן לה להיות קופאית". על-כך, הואשם שלום בהעלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר.
השופט אבי זמיר קבע כי העבירה של הפרעה לשוטר, בנוגע לדוחות ולעט, לא הוכחה, מאחר ו"ייתכן שהשוטרת נאלצה אכן לבקש את הפנקס או את העט מספר פעמים בחזרה, עד שהוחזרו, לאחר רישום הדברים על-ידי הנאשם, אך אין לראות בכך יותר מוויכוח ילדותי מטופש". לפיכך, זיכה השופט את שלום מאשמת הפרעה לשוטר.
באשר לדברים שאמר שלום לשוטר בניידת, קבע השופט זמיר, כי הם אינם מהווים עבירה בפני עצמה, מאחר ו"על מנת להעליב עובד ציבור יש לעשות כן בפניו או, לפחות, באופן שהדברים יבואו לידיעתו, למשל במכתב שיופנה אליו. אני מוכן להרחיק לכת אפילו לסיטואציה שבא אומר נאשם לעובד ציבור אחד דברים מעליבים על עובד ציבור אחר, ומבקש ממנו להעביר אליו את ה'מסר', אולם לא הוכח שזה המקרה כאן.
השופט זמיר סקר פסיקה קודמת, לפיה המילים "אני אראה לך מי אני" או "זה יעלה לך ביוקר", יכולים להיכלל בהקשר לגיטימי של הגשת תלונה על התנהגות השוטר ולא בהקשר של איום פלילי כזה או אחר, ואין בהם בהכרח "משום העלבה של עובד הציבור אלא ויכוח לגיטימי, גם אם לא מנומס, על אופן הפעלת סמכותו של השוטר".
בית המשפט דחה את טענת בא-כוחו של שלום, עו"ד מיכה גבאי, לפיה השוטרים עשו קנוניה כנגדו ותיאמו עדויות ביניהם, וקבע כי הנאשם "תיבל" את דבריו, לכל הפחות, במילים "רעה",
"אפס", "אוויר". עם זאת, קבע, "אני מוכן להניח שאלו ביטויים לא נעימים לאוזן, אך ברור לכל שאין הם מצויים במדרג הגבוה של קשת הביטויים הפוגעים".
מאחר ו"מדובר באמירה מיותרת, לא נעימה, לא תרבותית, לא מנומסת, אך עם זאת, לא מפליגה בחומרתה", קבע השופט כי לנאשם עומדת הגנת 'זוטי דברים', גם אם לא בצורה נחרצת, הרי שהחוק קובע שאם ספק אם ההגנה מתקיימת, פועל הספק לטובת הנאשם.
בקביעה זו, הסתמך השופט על פסיקה ישנה של בית המשפט העליון, שהשית קנס של לירה אחת בגין הביטוי "מטומטם", כאשר החוק הפלילי חסר אז את סעיף "זוטי הדברים".
השופט אף ציטט ממאמרו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שאמר "המשפט הפלילי אינו יכול להיות הפתרון לכל חולי בחברה הישראלית. השתלחות חסרת רסן היא לדאבוננו עניין של יום-יום במציאות הציבורית הישראלית... אבוי לחברה, שבתי הסוהר שלה הם כלי במערכת החינוך שלה לדרך ארץ".
"גם בעבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע (לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו) והעלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין...). בנסיבות מעין אלה מוגש כתב אישום רק במקרים קיצוניים", הוסיף היועץ רובינשטיין במאמרו.
השופט זמיר אף ציין את החלטת היועץ, שלא להעמיד לדין את הרב עובדיה יוסף, על-אף שכינה את שופטי בית המשפט העליון "רשעים, ריקים ופוחזים, סוררים ומורים, בועלי נידות, עבדים". זמיר הדגיש, כי לא היה נוקט בגישה מצמצמת זו, אם היה כאן איום או פגיעה בעובד הציבור.
ת.פ. 257/01 מדינת ישראל נ' יפרח שלום
