הנוצרים בישראל כועסים על הנרטיב המוסלמי

בקרב הנוצרים ברשות הפלשתינית, המהווים קבוצת מיעוט קטנה וכנראה מאוימת, התפתחה תחושת זהות קולקטיבית חזקה שבאה לידי ביטוי בכעס על הנרטיב המוסלמי, הדגשת הייחוד והמובחנות של הקבוצה הנוצרית אל מול המוסלמית וחיזוק הזהות הדתית הקולקטיבית. דפוס זה דומה לדפוסי קבוצות מיעוט אחרות (למשל, היהודים בגולה).

כך עולה ממחקר חדש שנערך במסגרת פרויקט משותף לישראלים, פלשתינים וגרמנים, הממומן על-ידי קרן המחקר הגרמנית (DFG). צוות המחקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב כולל חוקרים נוצרים, מוסלמים ויהודים: ראש התוכנית לניהול וישוב סכסוכים באוניברסיטה, פרופ' שפרה שגיא, ד"ר עדי מאנע (פוסט דוקטורנטית), ענאן סרור, סירין מג'לי ויחיא חג'אזי (שלושתם דוקטורנטים באותה תוכנית).

פרופ' שגיא: "המחקר שלנו בחן יחסים בין נוצרים למוסלמים בחברה הישראלית ובחברה הפלשתינית (בערי הגדה המערבית), תוך התייחסות לאלמנטים שונים. למרות הזהות הלאומית המשותפת למוסלמים ולנוצרים פלשתינים, שותפות הגורל ההיסטורית והמעמד החברתי הדומה של שתי קבוצות מיעוט הללו בתוך החברה הישראלית, קיימים ביניהן הבדלים ברורים במאפיינים דמוגרפים, תרבותיים ודתיים ובמהלך שני העשורים האחרונים ניתן להבחין מדי פעם במתיחות בין שתי הקבוצות בישראל. גם בשטחי הרשות הפלשתינית עולים דיווחים על מתח בין-דתי. במחקר בחנו את האופן בו מבנים מוסלמים ונוצרים פלשתינים בישראל ובגדה את זהותם הקולקטיבית ואת מערכת היחסים ביניהם".

תחושה חזקה של כעס

צוות המחקר בחר שמונה אירועים מרכזיים לגביהם קיימים נרטיבים שונים למוסלמים ולפלשתינים, לדוגמה: הרצון להקים את מסגד שהאב-א-דין בנצרת, מנהיגותו של ג'מאל עבד אל נצר, מלחמות הצלבנים, חשיבות מסגד אל-אקצה במאבק הפלשתיני ודמותה של המדינה הפלשתינית העתידית. כל נבדק התבקש לציין באיזו מידה הוא חש אמפתיה, כעס או נותן לגיטימציה לנרטיב של הקבוצה ה'אחרת'.

פרופ' שגיא: "מצאנו שהמשתתפים הנוצרים הן בגדה והן בישראל דיווחו על תחושה חזקה של כעס כלפי הנרטיב של הקבוצה המוסלמית וביטאו לגיטימציה ואמפתיה נמוכות. ממצאים אלו בולטים לעומת הנכונות הרבה יותר של המוסלמים לקבל את הנרטיב הנוצרי".

במסגרת המחקר נבדקו מדגמים מייצגים של האוכלוסיות המוסלמית והנוצרית בישראל, שכללו 1,164 מוסלמים (מתוכם 640 נשים) ו-805 נוצרים (מתוכם 419 נשים), בגילאי 18 ומעלה. המדגם בגדה כלל נבדקים בערים רמאללה ובית לחם. הוא הקיף 106 נוצרים ו-112 מוסלמים. איסוף המידע בשכונות התבצע מבית לבית, כאשר כל תושבי הרחוב/שכונה נכללו במדגם.

המחקר העלה כי המוסלמים והנוצרים, הן בגדה והן בישראל, נטו בעיקר לאמץ אסטרטגיה של שילוב בין הקבוצות ומציאת המכנה המשותף ביניהן. יחד עם זאת, הבדלים בין מוסלמים ונוצרים מאירים היבטים חשובים: המוסלמים גילו נטייה חזקה להשתלבות עם חברי הקבוצה ה'אחרת' בהשוואה לנוצרים. הבדלים אלו בין המוסלמים והנוצרים היו חזקים יותר בקרב תושבי ישראל מאשר בקרב תושבי הגדה. כמו-כן, הנוצרים בגדה ובישראל דיווחו על נטייה חזקה יותר להתחרות בחברי הקבוצה האחרת, בהשוואה למוסלמים.

הממצאים מצביעים על דפוס שונה בקרב מוסלמים ונוצרים. הן בגדה והן בישראל דווקא הנוצרים הם אלה שנטו לשמור, יותר מהמוסלמים, על הנרטיב שלהם ולדחות את הנרטיב של האחר. הם גם גיבשו סטריאוטיפים שליליים יותר לגבי הקבוצה ה'אחרת' ונטו יותר לתחרות ופחות להשתלבות, בהשוואה למוסלמים.

פרופ' שגיא: "נראה שהנוצרים, כקבוצת מיעוט בתוך קבוצת המיעוט הפלשתינית בישראל, מרגישים נרדפים וחשים איום על זהותם החברתית הן מצד החברה היהודית והן מצד החברה המוסלמית-פלשתינית. ברשות הפלשתינית, הנוצרים מהווים אף שם קבוצת מיעוט קטנה וכנראה מאוימת. לכן, כנראה, התפתחה בקרב חברי קבוצה זו תחושת זהות קולקטיבית חזקה".