בית הדין הארצי לעבודה הכיר לראשונה ב"עווית הכותב" כפגיעה בעבודה. מדובר במחלה בכף היד, המאפיינת מי שמבלים שנים רבות בכתיבה בכתב-יד או בהקלדה במחשב, ומכאן חשיבות החלטתו של בית הדין.
השופטים
עמירם רבינוביץ, ורדה וירט-ליבנה ו
רונית רוזנפלד קיבלו את ערעורו של שמואל עינב על דחיית תביעתו נגד הביטוח הלאומי בידי בית הדין האזורי בחיפה. עינב, בן 67, עבד מאז 1966 בעבודות פקידותיות שעיקרן כתיבה, ומאז שנת 2000 הקליד חלק מן המסמכים. מחלתו התגלתה בשנת 2006 והיא באה לידי ביטוי בכאבים ובקשיים בכתיבה.
האורתופד פרופ' אבינועם רכס, שמונה כמומחה מטעם בית הדין האזורי, קבע שגורמיה של "עווית הכותב" אינם ידועים, אין לה גורמי סיכון ידועים, אך תסמיניה גוברים בעת כתיבה או הקלדה, ולכן קיים קשר כלשהו בין הדברים. הוא סיכם באומרו: "בהתחשב בכל הנאמר לעיל, ומתוך חוסר הידיעה המדעית של המנגנון התחלואתי העומד ביסוד 'עווית הכותב' יש להכיר בהשפעה של תנאי עבודתו של התובע הגוברת על כל השפעה ידועה אחרת".
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של עינב, בנימוק שרכס קבע שאין קשר ישיר בין עבודתו לבין מחלתו. ואולם, בית הדין הארצי מצא שחוות הדעת דווקא תומכת בתביעה, שכן היא מבססת קשר סיבתי בין העבודה לבין המחלה - ודי בכך לצורך קבלת קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי.
שופטי הארצי אומרים: "במצב דברים זה, בו ברור כי פעולות הכתיבה או ההקלדה - ורק פעולות אלו - גורמות ליצירת העווית, ומשפעולות אלו הן הן עיקר עבודתו של המערער, הרי שלא ניתן לנתק הגיונית, ולדידנו אף משפטית, בין השפעת העבודה של המערער לבין מחלתו. כל זאת, על-אף שלא ידוע מהו מנגנון יצירת המחלה".
