"אם בתי המשפט בישראל יכניסו אלמנטים מן המסורת היהודית לפחות לפסיקה בין אדם לחברו, יהיה בכך סיכוי לשינוי". כך אמר (ה', 12.5.11) הרב הראשי לישראל, הרב
יונה מצגר, בהתייחסו להסתייגותם של רבים מהממסד הרבני מפנייה לבתי המשפט הישראלים. הוא הביע תמיכה בדברי הרב רצון ערוסי, חבר מועצת הרבנות הראשית, לפיהם יש לשלב את הדין העברי לפחות בדיני הממונות בישראל.
בדברו בכנס ועד מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין, סקר הרב מצגר באריכות את ההלכה לדורותיה, האוסרת כמעט לחלוטין לפנות לבתי משפט שאינם פוסקים על-פי ההלכה. הוא קרא להקים ועדה משותפת למשרד המשפטים, בתי המשפט והרבנות הראשית, שתפלס דרך לשיתוף פעולה. הוא סיכם באומרו, כי אין ספק שבתחומים בהם אין להלכה כיום מענה - כגון תאונות דרכים ודיני נפשות - ודאי שבתי המשפט הם הכתובת.
גם שר הדתות,
יעקב מרגי, אמר שיש לשלב מרכיבים מן המשפט העברי במשפט הישראלי, תוך הבאה בחשבון של העובדה שישראל היא חלק ממשפחת העמים וחוקיה. לדבריו, אם תהיה הידברות - תוכל הרבנות הראשית לקבוע בתחומים רבים שניתן לפנות לבתי המשפט משום "תקנת הקהל".
לדברי מרגי, הציבור הדתי רואה בממלכתיות יהודית חילונית סוג של תקלה, שכן חזון הגאולה הוא "ואשיבה שופטייך כבראשונה". עם זאת, אמר, אם שני הצדדים ירצו - ניתן יהיה להגיע להסכמה בנושא זה, אך אין רצון כזה. מרגי טוען, כי חוסר הרצון בא בעיקר מצד בתי המשפט ומחברי הכנסת החילוניים.
"במציאות כיום, מעמד בתי הדין מוחלש ונלקחות מהן שלב אחרי שלב רוב הסמכויות, ובתי המשפט אינם שופטים לפי חוקי התורה אלא רק משתמשים מדי פעם במונח 'המשפט העברי'", הוסיף מרגי. הוא הישווה זאת למעמדם של בתי דין רבניים בחו"ל, אשר קיבלו לעיתים אפילו סמכות מהשלטונות הגויים. עם זאת אמר, כי מבחינה הלכתית יש לבתי המשפט מעמד, למשל מעיקרון "דינא דמלכותא דינא", אך העדיפות הראשונה צריכה להיות פנייה לבתי דין רבניים.
לדעת מרגי, יש להקים יותר בתי דין רבניים שיעסקו בדיני ממונות, כפי שכבר קיימים ביוזמות פרטיות שונות, בעיקר בציבור החרדי. "אם היינו מנתקים את הפוליטיקה, הייתה המדינה נותנת יותר סמכויות בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים", אמר.
מרגי טען, כי רבות מדברים על כך שיש חשיבות במינוי שופטים דתיים, שיהיו עיתונאים דתיים ועוד. ואולם, המשיך, ברגע בו הם מתמנים - מצטרפים הללו במהירות לדעה הרווחת והופכים להיות לשופרות שלה. הוא האשים את בית המשפט העליון בכך שהוא מכניס אידיאולוגיה לפסיקתו, והדבר גורם להתנכרות מצד הציבור הדתי. "אצל המובילים אני מוצא רצון עז להתנתק ככל האפשר מכל סממן יהודי", אמר.
"הרבנות הראשית נוטשת את הממלכתיות"
נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
יוסף אלון (בנו של השופט בדימוס
מנחם אלון, מהמובילים בתחום המשפט העברי), הגיב באומרו, כי יש הגזמה ניכרת בתיאור הרדיפה כביכול של בתי הדין הרבניים. הוא הדגיש, כי כאשר מדברים "מדינה יהודית ודמוקרטית" - חייבים להתרכז גם בחלק השני, שכן בלא דמוקרטיה לא תהיה לישראל זכות קיום.
"האם באמת ובתמים אנחנו חושבים שניתן לדבר במדינת ישראל דמוקרטית, בחברה הישראלית של היום, על אותה מערכת משפט אידילית של האמת האלוהית שעליה מדובר במקורותינו? אני חושב שזה חלום", קבע אלון. הוא ציין, כי העם היהודי ידע היטב להבדיל בין העולם האידילי של ימות המשיח לבין העולם המציאותי. לדבריו, החוכמה שבמשפט העברי מאפשרת לקיים הידברות שתגיע להסכמה על מערכת היחסים ההדדית.
הרב יעקב יוסף, ראש ישיבת "חזון עובדיה" ובנו של הרב
עובדיה יוסף, קבע, כי הכלל "דינא דמלכותא דינא" - מכוחו יש הטוענים שיש סמכות מכוח ההלכה לבתי המשפט בישראל - חל כאשר הדין הוא ברור וקבוע, כגון קנסות תחבורה או דיני מיסים. לעומת זאת, כאשר נחוץ שיקול דעתו של הדיין, אסור לפנות אליו אם אינו פוסק לפי ההלכה. לדבריו, זו גם המסקנה המעשית לגבי בתי המשפט בישראל.
ד"ר יצחק ברנד מאוניברסיטת בר-אילן טען, כי הרבנות הראשית מאבדת יותר ויותר את מעמדה הממלכתי, כאשר היא נכנעת ללחצים של קבוצות מסוימות. הוא הזכיר בהקשר זה את נסיגת הרבנות מהיתר המכירה בשמיטה ואת הפסילה למפרע של הגיורים שביצע הרב דרוקמן בידי בית הדין הרבני הגדול. "סקטור מסוים מכתיב כאן סדר יום", טען ברנד.
לדבריו, קיים בשנים האחרונות גם מהלך של ביטול גירושין למפרע ואף הפיכת ילדים לממזרים, וזאת בשל מלחמה של בתי הדין הרבניים נגד בתי המשפט. "גם בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים תורמים את תרומתם, כאשר לפעמים הם מנהלים מלחמה סקטוריאלית נגד בתי הדין הרבניים", הוסיף.
