כבר יצא לי להזכיר כאן את הספר "האיש על גב הסוס", המתאר את תולדותיהן של הפיכות צבאיות ברחבי העולם. במחבר, ס"א פיינר, כותב בהקדמתו למהדורה העברית, כי יצא לו לשמוע ישראלים שנעלבו מכך שמדינתם אינה מוזכרת בספר, והוא הסביר להם: אתם צריכים להבין שזו מחמאה.
אכן, ישראל רחוקה מאוד מהפיכה צבאית ואפילו ממה שמתחיל להתקרב להזכיר משהו שדומה לה. אך יש יותר ממשהו "פוטשי" בדבריו של
מאיר דגן, שזכו (ו', 3.6.2011) לכותרת ראשית ב
ידיעות אחרונות. וכך אמר ראש המוסד היוצא, בהסבירו את דבריו בימים האחרונים בענייני אירן, הפלשתינים וגלעד שליט: "אני, אשכנזי ודיסקין יכולנו לבלום כל הרפתקה מסוכנת של ביבי וברק. עכשיו אין מי שיעצור אותם".
לא נדון בטיפול של ידיעות אחרונות באמירה הזאת, משום שאנחנו כבר מזמן לא מצפים מנוני מוזס ועושי דברו לאיזושהי אובייקטיבית והגינות בכל מה שקשור ל
בנימין נתניהו. זה גם באמת לא חשוב. הנושא המדאיג הוא דבריו של דגן.
מה אומר (בשיחות סגורות, כמובן) מי שהיה עד לפני חצי שנה אחד האחראים הראשיים לבטחון המדינה? שראש הממשלה ושר הביטחון הם צמד חסרי אחריות, ושהיה צורך בגיוס כוחות משולב שלו, של הרמטכ"ל ושל ראש השב"כ כדי למנוע מהם לפגוע קשות במדינה. עכשיו, הוא אומר, הכל פרוץ. עכשיו הכל עלול לקרות.
נניח שדגן צודק, ואז אחת משתיים. או שראש הממשלה ושר הביטחון היו מוכנים לשמוע לאנשי המקצוע ולבטל את דעתם בפניהם - ואז לא ברור מה הטענה נגדם. או שאנשי המקצוע כפו את דעתם על נבחרי הציבור - ואז אנחנו קרובים יותר מאי-פעם לפוטש צבאי. במילים אחרות: או שטענתו של דגן היא חסרת יסוד, או שהוא מעיד על עצמו שנטל חלק במהלך אנטי-דמוקרטי בעליל. קשה להחליט איזו אפשרות גרועה יותר.
הלאה. נמשיך עוד רגע בהנחה שדגן צודק. אז מה הוא אומר לנו? שבני גנץ, תמיר פרדו ו
יורם כהן הם חדלי אישים, חסרי חוט שדרה ומי שדעתם תבוטל כלאחר יד בידי נתניהו וברק? שמי שהיו סגן הרמטכ"ל, סגן ראש המוסד וסגן ראש השב"כ, אינם יכולים להיכנס לנעליהם של קודמיהם? ובמיוחד, מה זה אומר על פרדו שהיה סגנו של דגן עצמו?
למעשה, דגן זורה בעינינו חול בדמות "אני ואפסי עוד": מרגע שאני הלכתי, אין יותר שום מבוגר אחראי בסביבה. אני לא מוכן להאמין לשנייה אחת שזה המצב, ודומה שאפילו הגרועים באויביה של ישראל יאמינו לשנייה אחת שזה המצב. שלא לדבר על כך, שאשכנזי ודיסקין ודאי לא הסמיכו אותו לדבר בשמם ולהכניס גם אותם לקלחת התקפתו על מנהיגי המדינה הנבחרים. ואגב: אם דגן כל כך הפריע לביבי ברצונו "להתפרע", מדוע הוא האריך פעמיים את כהונתו?
כל זה, כאמור, בהנחה שדגן צודק. אבל העובדות מצביעות על תמונה הפוכה. נתניהו הוא ראש הממשלה וברק הוא שר הביטחון כבר למעלה משנתיים. בתקופה הזאת כמעט ולא היו פיגועים, בדרום יש שקט יחסי, בצפון יש שקט כמעט מוחלט, העולם פועל נגד תוכנית הגרעין האירנית, ונראה שגם ישראל אינה שוקטת על שמריה. ודאי שאין להקל ראש באיומים שמתרקמים מאחורי הגבול ובכוונות התוקפניות של אויבינו. כל שאני אומר הוא שנכון לעכשיו, במבחן התוצאה, השניים מצליחים מאוד.
תבואו ותאמרו: נתניהו וברק קוצרים את פירות מעשיהם של קודמיהם. יכול להיות, אם כי בערבון מוגבל. ראשית, אם הם היו נכשלים, הכישלון היה נזקף לחובתם ובצדק; לפיכך, אין סיבה שלא לזקוף לזכותם את ההצלחות. שנית, אחרי שנתיים אי-אפשר לומר שהכל הוא בזכות מה שנעשה ב-2005 או ב-2008.
חוץ מזה, הבה וניזכר בכמה עובדות בלי ללכת יותר מדי אחורה. אינתיפאדת אל-אקצה פרצה ב-2000, כאשר ברק אומנם היה ראש הממשלה - אבל ביבי היה באופוזיציה. מלחמת לבנון השנייה הכושלת נוהלה בידי
אהוד אולמרט ו
עמיר פרץ. מבצע
עופרת יצוקה, בו ברק היה שר הביטחון, היה הצלחה צבאית שהופסקה מוקדם מדי בידי הדרג המדיני (אולמרט).
לעומת זאת, ביבי היה מי שהתריע בצורה הברורה ביותר נגד סכנות ההינתקות. הוא הזהיר שהיישובים המפונים בגוש קטיף יהפכו לבסיס לירי על דרום ישראל. הוא דיבר על טילים שיגיעו מעזה עד אשדוד ובאר שבע. צחקו לו. לא צריך להזכיר שהוא צדק לחלוטין.
בקיצור: לא ברור מה מניע את מאיר דגן לפטפט בצורה חסרת אחריות, הגובלת בפלילים. אין צורך לבטל את דבריו כלאחר יד, אך גם אין צורך להתייחס אליהם כאל תורה מסיני. ראוי לבחון את העובדות, והללו - כפי שראינו כאן - מצביעות על תמונה שונה לגמרי. מה שמותיר אותנו עם עוד סימן שאלה גדול: האם אלו יושרתו ואמינותו של מי שהיה אחראי לשמירה על חיינו?
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
