בג"ץ הפחית את התשלום בגין אובדן דרכון

בג"ץ הורה (יום ד', 15.6.11) למשרד הפנים להפחית בכמחצית את האגרות שהוא גובה תמורת הנפקת דרכונים ותעודת מעבר במקום מסמכים אלו שאבדו או הושחתו באחריות המחזיקים בהם. בכך קיבל בג"ץ את עתירת האגודה לזכויות האזרח.

החל מ-15 בדצמבר הקרוב, ישלם מבוגר 490-370 שקל תמורת דרכון (במקום 890-470 שקל כיום), ואילו קטין ישלם 345 שקל (במקום 545 שקל כיום). תמורת תעודת מעבר ישלמו הן מבוגר והן קטין 205-160 שקל (במקום 405-360 שקל כיום).

האגודה טענה, כי אין קשר בין גובה האגרות הנוכחיות לבין עלות השירות בגינו הן נגבות, וכי תשלומים אלו פוגעים בחופש היציאה מישראל. משרד הפנים טען, כי האגרות נועדו לעודד הקפדה יתרה על שלמות הדרכונים ומניעת אובדנם, וזאת בנוסף למחיר תמורת העבודה המיוחדת הכרוכה בהנפקת מסמכים חלופיים.

חוסר איזון בין המטרה לבין האמצעי

השופט יורם דנציגר קבע, כי האגרות הנוכחיות עומדות בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מאחר שאינן מאזנות כראוי בין זכות היסוד של חופש התנועה לבין המטרה של מניעת אובדן דרכונים או השחתתם. הוא אומר, כי אכן חופש היציאה מן המדינה אינו מוחלט וזכותה של המדינה לגבות אגרות בהקשר לכך, אך גובה האגרות המיוחדות אינו מידתי ולכן דינן להתבטל.

לדעת דנציגר, על-מנת להשיג את המטרה הראויה של שמירת מסמכי הנסיעה, די היה בהטלת קנס על מי שמאבד אותם, ואין מקום להטלת אגרות המכפילות את מחיר הנפקת הדרכון או תעודת המעבר. עוד קבע, כי לא השתכנע שכמות העבודה הכרוכה בהנפקת מסמכים חילופיים כפולה מאשר זו שבהנפקת המסמכים המקוריים.

דנציגר אומר: "נוכח התניית הנפקת מסמך נסיעה בנסיבות מיוחדות בתשלום התוספות, מצטמצמת סמכותו של מחוקק המשנה להביא לידי ביטוי אלמנט הרתעתי בקביעת שיעור התוספות. זאת מן הטעם כי המדובר בשירות שפעמים רבות (למעט במקרים של אזרחות נוספת) מהווה תנאי בלעדיו אין למימוש חירות היציאה מישראל". את האלמנט ההרתעתי, הוא אומר, ניתן היה להשיג גם בשיעור הקודם של האגרות, בלא הכפלתן בשנת 2009 (למרות שצומצמו יחסית שנה לאחר מכן, בעוד הדיון בבג"ץ בעיצומו).

השופט לוי: קנס בלתי חוקי

השופט אדמונד לוי סבר, כי יש לבטל מיידית את התוספת, שכן עצם התשלום הנוסף מהווה מנגנון של ענישה - אותו אין רשאי שר הפנים לקבוע במסגרת תקנות. לדבריו, "עיקר בעתירה זו, להשקפתי, היא שאלת ההסמכה - חוקית וחוקתית כאחת - לקביעתה של תוספת תשלום בגין מסמך נסיעה שנגנב, אבד, הושמד, הושחת או שונה. באשר לה, מנוי וגמור עימי כי השר פעל בחוסר סמכות, ועל כן החלטתו - בטֵלה מעיקרה".

לדברי לוי, המנגנון שבסיס אגרות אלו "מבוסס על ענישתו של מי שהתרשל. הוא מטיל תשלום שכמוהו כקנס ממש. מראהו כמראה קנס. תכליתו כתכליתם של קנסות. הוא מבקש לבוא חשבון עם הפרתם של כללי התנהגות ראויים. הוא משיג את מטרתו העונשית - הרתעת היחיד והרבים". לפיכך, חרג שר הפנים מסמכותו כאשר קבע עונשים כאלו במסגרת של תקנות ולא בחקיקה ראשית.

השופטת מרים נאור סברה, בדעת מיעוט, כי יש לדחות את העתירה. לדבריה, עידודו של הציבור באמצעות אגרה לפעול בדרך מסוימת, אינו הופך את האגרה לקנס או לעונש, וגובה האגרה עומד במבחן המידתיות שכן ניתן היה להטיל מגבלות קיצוניות יותר על מי שמאבד את דרכונו. לאור עמדותיהם של דנציגר ולוי, הצטרפה נאור במישור האופרטיבי לעמדתו של דנציגר, ולפיכך האגרות יעודכנו רק בחודש דצמבר.