בית משפט השלום בירושלים דחה (יום ג', 14.7.03) את טענתו המקדמית של המגזין 'מסע אחר', המו"ל והעורך הראשי גיל אל עמי, והכתב עמיקם בן בסט, לפיה אין מקום לדון בקובלנה הפלילית שהוגשה נגדם בגין הפרת זכויות יוצרים במישור הפלילי, מאחר ומדובר ב'זוטי דברים'. בית המשפט אף ציין, כי גזל הקניין הרוחני בימינו, חמור ונפוץ אף יותר מגזל מוחשי.
נגד המגזין 'מסע אחר' ואנשיו, הוגשה קובלנה פלילית על-ידי הצלם אלון ניר, שפרסם באינטרנט תמונות שצילם, תוך שהוא שומר לעצמו באופן בלעדי את כל זכויות היוצרים. המגזין מסע אחר ניהל מו"מ עם הצלם כדי לפרסם את התמונות, ולאחר שלא הגיעו להסכמה בנושא, פרסם המגזין את התמונות ללא רשותו של ניר. ניר הגיש קובלנה פלילית נגדם, בגין עבירה על חוק זכות יוצרים, שהעונש המירבי עליה הוא עד 3 שנות מאסר, או קנס עד מיליון ש"ח (!).
הנאשמים: בעידן האינטרנט יש להיזהר מלהעמיד לדין פלילי בגין פרסומים
הנאשמים העלו, באמצעות עו"ד יואל פרייליך, 2 טענות עיקריות: האחת, כי מדובר בסכסוך כספי ובנושא של סטנדרט זהירות, ולכן יש למצות קודם את ההליך האזרחי. השניה, טענה מקדמית, לפיה עומדת להם הגנת "זוטי דברים" שבחוק העונשין.
בנמקם את הגנת זוטי הדברים, טענו הנאשמים כי המשא-ומתן שנוהל קודם לפרסום התמונות, לא רק שמפחית מחומרת העבירה, אלא אף מצביע על כך שהמקום הראוי לדון בעניין זה הוא במסגרת הליך אזרחי. בנוסף, אין עניין ציבורי בהעמדתם לדין, "מאחר ומדובר בעניין מוגבל בזמן, במקום, בנסיבות ובהיקף".
עוד טענו הנאשמים כי דרושה מידה מינימלית של סכנה לציבור על-מנת להעמיד לדין פלילי, וזו אינה מתקיימת כאן, מאחר ולתמונות ערך כלכלי נמוך, "מדובר בהפרה של הזכות המוסרית, שכן שמו של הצלם נרשם מתחת לכל תמונה והוא אף צוין בחלק משמעותי של הכתבה; לא מדובר בפרסום של יצירה שלמה, אלא באזכור דגם קטן של התמונה שהינו חלק קטן ממארג של תמונות; התמונות הוצגו באתר אינטרנט כך שהיו חשופות לציבור ממילא".
לבסוף טענו הנאשמים כי " בעידן האינטרנט יש להיזהר מהעמדה לדין פלילי בגין כל פרסום כזה או אחר".
הקובל: דווקא בעידן האינטרנט נפוצה תופעת הפרת זכויות יוצרים ולכן יש להחמיר בענישה
מנגד, טען הקובל, באמצעות עו"ד נרדה בן צבי, כי אין מדובר בזוטי דברים, מאחר ומדובר בעיתון נפוץ, "ממנו יש לצפות לסטנדרט גבוה של הגנה על זכויות יוצרים", והמשא-ומתן שקדם לפרסום רק מעיד על חוסר תום הלב של המגזין, מאחר והצדדים לא הגיעו להסכמה. לכן, "קיים אינטרס ציבורי למנוע חוסר תום לב של כתבי עת".
עוד טען הקובל, כי "קבלת הטענה של 'זוטי דברים' במקרה זה, תרוקן מתוכן את ההגנה על זכויות יוצרים בדין הפלילי. העובדה שהמחוקק בחר להחמיר את האחריות הפלילית בגין הפרת זכויות יוצרים, מעידה על האינטרס הציבורי שיש בהגנה" עליהם.
לבסוף, טען הקובל, "דווקא בעידן האינטרנט, כאשר התופעה של הפרת זכויות יוצרים היא כל כך נפוצה, יש צורך בהחמרת האחריות לצורך הרתעה".
בית המשפט: עבירות בתחום קניין רוחני הן עבירות 'קלאסיות'
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה, כי "הפעלת ההליך הפלילי במקרה של הפרת זכויות יוצרים מהווה, למעשה, אכיפת נורמות בתחום הכלכלי באמצעות הליכים פליליים". חוק סדר הדין הפלילי קבע כי ניתן להגיש קובלנה פלילית בגין אספקטים מסויימים בהפרת זכויות יוצרים.
בדיני העונשין, נהוג לסווג את העבירות לעבירות בעלות אופי פלילי מובהק (Mala in se), שהן העבירות הקלאסיות, ולעבירות האסורות אך בשל קביעתן כאיסור בחוק (Mala prohibita), שהן עבירות אזרחיות-מינהליות. השופטת גונן דחתה את הסיווג שעשה בא כח הנאשמים, לפיו אנו מצויים בתחום של אותן עבירות אזרחיות-מנהליות שאין הדין הפלילי יפה להם, וקבעה כי "עבירות הגזל והגניבה הן מהעבירות הפליליות במהותן. כיום קל יותר, פשוט יותר ומזיק הרבה יותר 'לגנוב' קניין רוחני. על כן, לטעמי, עבירות אלו יש לכלול בתחום העבירות הקלאסיות".
"המשפט הפלילי הוא ה'נשק הקטלני' ביותר שיש לחברה במלחמתה נגד העבריינים. בכלי כזה יש לעשות שימוש זהיר רק כשאין כל כלי אחר, פחות 'קטלני', שניתן להשתמש בו", והחלת המשפט הפלילי על עבירות אזרחיות מלווה בלבטים לא מעטים באשר לתפקידו של המשפט הפלילי לאכוף את המוסר המקובל בחברה. שימוש מוגזם בנורמה הפלילית, אשר עשוי להוציא את העוקץ מהסטיגמה. הפלילית.
"דווקא בתחום של גזילת קניין הרוחני יש להטיל כתם פלילי על העבריינים"
למרות זאת, קבעה השופטת, "דווקא בתחום של גזילת קניין רוחני, שכיום הוא נפוץ ומסוכן יותר מגזילת קניין מוחשי, יש להטיל כתם פלילי על העבריינים... כיום גניבה של קניין רוחני היא בדרך כלל בהיקפים גדולים יותר, גורמת נזק רב יותר וקלה יותר לביצוע. על כן יש מקום אולי דווקא לומר כי בגין עבירות אלו יש להטיל כתם פלילי".
חרף המגמה לצמצם את השימוש בהליך הפלילי בעבירות אזרחיות, ציינה השופטת, החמיר המחוקק לאחרונה את האחריות הפלילית המוטלת בגין הפרת זכויות יוצרים, ובכך ביטא מגמה של חיזוק ההגנה על זכויות יוצרים. ניתן אף לזהות מגמה של אכיפה פלילית שלא באמצעות המדינה, "העמוסות לעייפה בבעיות ביטחוניות הנוגעות לחיי אדם".
מדובר בכתב עת מוכר ונפוץ, המופץ לכ-70-80 אלף בתי אב בישראל, ו"קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בהנהגת מדיניות, לפיה עיתונים וכתבי עת יזהרו באופן מיוחד מהפרת זכויות יוצרים". טענת הנאשמים לפיה יש להפחית מחומרת העבירה, בשל ניהול המו"מ, "מוטב ולא היתה נשמעת", שכן מדובר ב"הפרה בוטה וחמורה", שנעשתה בחוסר תום לב.
ספק אם מתן קרדיט ליד היצירה מרפא את הזכות המוסרית של היוצר
"המגמה השלטת בחקיקה בעולם היא זו המעניקה הגנה מוגברת לזכויות היוצרים בעידן האינטרנט", קבעה גונן. מסקנה זו עולה גם מאמנת WIPO (הארגון העולמי לקניין רוחני; ישראל חתמה על האמנה, אך טרם אישררה אותה - נ.ש.) משנת 1996, הקובעת בין היתר, כי ליוצרים יש זכות להעביר לציבור את יצירותיהם, בין השאר באמצעות האינטרנט, וכי עצם ההפצה של היצירה באמצעות האינטרנט, אין מעידה כי היוצר מוותר על זכויותיו, והוא רשאי לקבוע תנאים לכל שימוש שאינו צפייה ביצירה במסגרת גלישה באינטרנט.
גם טענת הנאשמים, שהצלם קיבל קרדיט על יצירתו נדחתה, מאחר ו"ספק אם בעצם ציון שמו של היוצר על היצירות יש כדי לרפא את הזכות המוסרית. שכן, חלק מזכותו המוסרית של היוצר הנה לבחור היכן, מתי, כיצד והאם תפורסם יצירתו".
לאור האמור, קבעה השופטת, "שוכנעתי שלא רק שלא מדובר בעבירה קלת ערך של הפרת זכויות יוצרים, אלא שבמדרג של העבירות המהוות הפרת זכויות יוצרים, מדובר בעבירה, שאם תוכח, הרי שהיא עבירה חמורה... קבלת טענת ההגנה של 'זוטי דברים' במקרה זה, תרוקן את העבירה של הפרת זכויות יוצרים מתוכן".
ק"פ 105/02 אלון ניר נ' מסע אחר בע"מ ואח'
