בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קיבל את עתירת "אדם טבע ודין" והעמותה למען איכות החיים והסביבה בנהריה, והורה על עצירת בניית טיילת בנהריה ומבנים נוספים הכלולים בה, לרבות מזחים, קיר בטון ואמפי-תיאטרון. המבנים ממוקמים לאורך של מעל קילומטר וחצי בחופה הדרומי של נהריה, עד לגבול המוניציפלי של העיר בצמוד לשבי ציון.
העתירה הוגשה לאחר שתושבים מקומיים נוכחו בבניית הטיילת והמבנים המאסיביים הנילווים אליה, ואשר נבנו בחלקם ממש על קו המים. הסתבר, כי היתרי הבניה הוצאו במקרה זה למרות שלא קיימת תכנית המאפשרת את הקמת המבנים.
העותרים טענו בעתירה, באמצעות עו"ד עו"ד אלי בן-ארי, כי בנית הטיילת באופן זה, שוללת מהם את זכותם להגיש התנגדויות לתכנית. העותרים טענו, בין היתר, כי הטיילת נבנית על "הר זבל" שהצטבר במשך השנים בדרום נהריה, ואשר יש לפנותו ולא לבנות עליו, כפי שנעשה כעת. כן טענו העותרים, כי אין כל סיבה לבנות את הטיילת ממש על קו המים, ושניתן למקם אותה רחוק יותר באופן אשר פחות פוגע בחוף ובאפשרות של הציבור ליהנות ממנו.
השופטת שולמית וסרקרוג כתבה בפסק הדין, כי לאחר שהוברר לה כי לא ניתן לראות בתוואי הטיילת 'סטייה מותרת' מתכנון קיים כפי שמאפשרת תמ"א 13, התוצאה המשפטית המתבקשת היא כי "לא ניתן היה להוציא היתרי בנייה לבניית הטיילת,ללא תוכנית מפורטת".
השופטת וסרקרוג הוסיפה כי "לאחר עיון חוזר ופרטני יותר בהחלטה המסכמת של הוועדה המחוזית שאישרה את התוכנית, בפן התכנוני, הגעתי למסקנה, כי אין מנוס מהתערבות בית המשפט וכי יש להורות על הפסקת העבודה, וזאת למרות הנזקים הכספיים היכולים להיגרם לעירייה". העירייה טענה, כי הוציאה כבר יותר מ-1.5 מיליון ש"ח על בניית הטיילת והמבנים הצמודים אליה.
השופטת אף דחתה את טענתה של עיריית נהריה, לפיה העתירה הוגשה בשיהוי המחייב את דחייתה, וקבעה כי כל עבודה נוספת במקום תוכל להתבצע רק לאחר אישור תכנית מפורטת, שגם העותרים יוכלו להתנגד לה.
השופטת חייבה את הועדות המחוזית והמקומית לשלם לעותרות סך של 8000 ש"ח הוצאות משפט.
עת"מ 1143/03 אדם טבע ודין ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ואח'
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
