"אנו חיים בעלמא דשקרא, עולם השקר. פרופסורים, שבאומנותם המקצועית אתה מצפה שיבדקו את שהם כותבים, מוכנים לכתוב דברי בלע בלא לטרוח לבדוק". כך כותב היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, במאמר-תגובה בעיתון ידיעות אחרונות (יום ג', 22.7.03), כתגובה למכתב גלוי שפרסמו יום קודם לכן נשיא מועצת העיתונות, פרופ' מרדכי קרמניצר, ופרופ' ירון אזרחי.

הרקע למאבק המתחדד בקרב האליטה הזו:

קרמניצר ואזרחי משתתפים במאבק (הכולל השמצות) נגד רובינשטיין - על כך שהורה על פתיחת חקירה נגד עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ, שהדליפה את פרשת שרון-סיריל קרן, ועל-כך שבחר להגיש נגדה כתב אישום. פרופ' קרניצר אף הוביל באחרונה את מועצת העיתונות לנקוט עמדה פומבית, השוללת את מועמדותו של רובינשטיין לכהונת שופט בבית המשפט העליון. נוכח זאת, התפתחה יריבות קשה בין שני האישים. קרמניצר היא אחד המועמדים הוותיקים לכהונת שופט בבית המשפט העליון, אולם מועמדותו הוכשלה נוכח העמדות הפוליטיות בהן נקט פעמים רבות.

במאמר-התגובה טוען רובינשטיין, במיוחד נגד האמירה במכתבם של קרמניצר ואזרחי, שבה הוא מוצג "כחשוד" בהפרת אמונים. טוען רובינשטיין: כוונתי בעיקר לאמירה "מתבקש לבחון מי פעל מתוך קיום חובת אמות החלה על עובד ציבור - מי שמנע מידע חיוני מהציבור, היועץ המשפטי לממשלה, או מי שחשף אותו, עורכך הדין ליאורה גלט-ברקוביץ?".

באותו מכתב הוסיפו קרמניצר ואזרחי, כי נוכח זאת, "למצער, מתחייב ביטול כתב האישום שהוגש דווקא נגד מי ששירתה את האינטרס הציבורי". ובמילים פשוטות: השניים מאשימים את רובינשטיין באי קיום חובתו כעובד ציבור - עבירה של הפרת אמונים, ובמניעת מידע חיוני מהציבור.

על-כך משיב רובינשטיין: איזה מידע חיוני "מנע" היועץ המשפטי? על חקירת ראש הממשלה בעניין מימון הבחירות המוקדמות בליכוד החלטתי, והדבר פורסם בשעתו בהרחבה מטעם משרד המשפטים, כמו גם מהלכים הקשורים בחקירה, לרבות חקירת ראש הממשלה, בנו ואחרים. מה שהודלף כאן היה בקשת חיקור דין בדרום אפריקה, צעד חקירתי שאישרתי לפניית המשטרה, ושעצם הדלפתו על פניה גורמת נזק לחקירה. איש במערכת האכיפה לא העלה את המחשבה, בתיק זה או באחרים, שפרסום בעיצומה של חקירה של בקשת חיקור דין הוא לגיטימי. אם סברה גב' ברקוביץ שיש מקום לפרסם במקרה דנן, כחריג, מה מנע ממנה לפנות לפרקליטת המדינה הממונה עליה וליועץ המשפטי ולהציע פרסום במקום לעשות מה שעשתה?

רובינשטיין משיב ובעצם תוקף, בשצף קצף, את שני הפרופסורים, על-כך שהם מגוננים על מי שעברה לכאורה על החוק. "ומה באשר להיבט המשפטי-מוסרי, שמי שאמורה היתה להיות התובעת בתיק - ככל שיוחלט בעתיד על אישום בו - פועלת במסתרים נגד החשודים?".

רובינשטיין מאשים את השניים בפרסום הכפשות. "אכן, קל להיות פרופסור הנוטל עט ומכפיש כאוות נפשו. הרבה יותר קשה להיות המחליט החלטות קשות. אבל כבר אמר ר' עקיבא שהמקבל עליו משרה ציבורית עושה כן על-מנת שיבזוהו (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה ז'), ובעניין זה לא נשתנו סדרי עולם.