האם גוגל מחליף את הזיכרון שלנו?

לפני הופעתם של המחשבים האישיים והטלפונים הסלולריים, רובנו זכרנו ושיננו כמות מכובדת של מידע - כמו מספרי טלפון ותאריכים של ימי הולדת - זאת בהשוואה למצב כיום (בשביל מה יש פייסבוק?). לא מפתיע אם כך שמחקר חדש גילה שהמוח אינו זוכר מידע בצורה יעילה במיוחד במקרים בהם אנו יודעים שהמידע נשמר במחשב. מה שכן נזכור הוא היכן אנחנו צריכים לחפש כדי להגיע למידע ששמרנו.

חוקרים מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק הגיעו למסקנה כי הטכנולוגיה פוגעת באותם זיכרונות עליהם אנחנו בדרך כלל חושבים, כמו שמות של שחקנים לדוגמה, אך הם סבורים גם כי יש לכך יתרונות מסוימים, משום שאם "מפנים" את המוח מכמות מסוימת של מידע, ניתן לאגור מידע רב יותר מהתכנים שאנו קוראים ולזכור אותם טוב יותר. מה שעדיין לא ברור הוא כיצד השינויים הללו בדפוסי הזיכרון ישנו את המוח בטווח הארוך.

הדרכים דרכן אנו מסתמכים על המחשבים לצורך מידע הן רבות - מתוצאה של משחק ספורט, דרך לימוד נוסחאות סטטיסטיות ועד הניסיון לגלות מי היה השחקן בסרט שצפינו בו לאחרונה - ומספר הקשות בלבד יכולות לגלות מה אנו מחפשים.

אנשים באופן אוטומטי חושבים על שימוש במנוע חיפוש, במחשבים ובטלפונים החכמים כדרך לחיפוש מידע שחסר להם, והכלים הללו משמשים אותם בדומה למקורות זיכרון חיצוניים. החוקרים רצו לבדוק אם השימוש בכלים אלו בדרך זו יכול לפגוע בזיכרון. כדי לבחון זאת, הם ביצעו ארבעה ניסויים. כל משתתפי המחקר היו סטודנטים.

הניסוי הראשון כלל 46 מתנדבים, שנשאלו שאלות טריוויה. חלק מהשאלות היו קלות, כמו "האם 2 ועוד 3 שווים 5?", ואחרות היו קשות עד כדי כך שלמשתתפים היה כמעט בלתי אפשרי לדעת בוודאות את התשובה ללא שימוש במחשב. לדוגמה: "האם דנמרק גדולה יותר מקוסטה-ריקה?". לאחר מכן הראו החוקרים למשתתפים קבוצה של מילים כלליות, כמו שולחן או טלפון, או מילים הקשורות למחשב כמו "מודם", "מסך", "גוגל", יאהו", והם התבקשו לזהות את הצבע של כל מילה (אדום או כחול). משתתפים שניסו לענות על השאלות הקשות הגיבו לשאלות על הצבע לאט יותר (ב-120 אלפיות שנייה) בהשוואה לאלו שלא.