רשות מקומית אינה יכולה לדרוש מילד בעל מוגבלות שילמד דווקא בבית ספר שהונגש לבעלי מוגבלויות, ולמנוע ממנו ומהוריו לבחור בכל בית ספר אחר. כך אומרת (21.9.11) שופטת בית משפט השלום בקריות, עפרה אטיאס.
אטיאס קבעה, כי עיריית שפרעם תפצה נערה בכיתה ט' ב-25,000 שקל על הקשיים הניכרים שנגרמו לה בעת לימודיה, ובמיוחד בשל אי התקנת שירותים לנכים - דבר שגרם לפגיעה קשה בפרטיותה ובכבודה. הורי הנערה יקבלו החזר הוצאות בסך 10,000 שקל. אטיאס מתחה ביקורת על התנהלותה של העירייה, אשר השתהתה זמן רב מביצוע חובותיה על-פי חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות, והחלה לבצע אותן רק לאחר הגשת התביעה.
בהליך המשפטי טענה העירייה, כי על הנערה להירשם לבית ספר אחר, שכבר הותאם לנכים. אטיאס דוחה בתוקף ובאריכות טענה זו: "טענה זו חותרת תחת עיקרון השוויון של אנשים עם מוגבלויות. שוויון זה אינו שוויון טכני, אלא מהותי. שוויון זה כולל גם את זכות הבחירה וגם את האוטונומיה של התלמיד הנכה ושל הוריו לממש את רצונותיהם ולבחור את בית הספר המתאים להם, תוך הטלת חובה על הרשות לדאוג לנגישות מוסד החינוך בו בחרו הקטינה והוריה, וזאת גם אם קיים מוסד חינוך אלטרנטיבי נגיש.
"זכותם של הקטינה ושל הוריה לבחור את בית הספר, וחובתה של העירייה להנגישו לצורכי הקטינה. כל עוד נתונה לכל תלמיד זכות לבחור בין בתי הספר, או כל עוד זכאית הקטינה להירשם לבית הספר בו היא חפצה ללמוד על-פי איזורי הרישום, ככל שאלו קיימים, אין מקום לשלול מהקטינה ומהוריה שוויון הזדמנויות, ואין מקום לשלול מהם את הזכות לבחור את בית הספר בו תלמד הקטינה הנכה. קיומו של בית ספר נגיש אחר, אינו מעלה ואינו מוריד, ואין בו לגרוע מזכות הבחירה של הקטינה הנכה ושל הוריה. הא בהא לא תליא!"