בג"ץ דחה (יום ה', 6.10.11) את עתירתו של מרגל האטום מרדכי ואנונו נגד הארכת המגבלות המוטלות עליו מאז שוחרר מן הכלא בשנת 2004. השופטים
אליעזר ריבלין,
אמנון רובינשטיין ו
חנן מלצר קבעו, כי ואנונו מפר בצורה שיטתית את הצווים החלים עליו וכי הוא ממשיך להוות סכנה ממשית לבטחון המדינה.
בין היתר, אוסרים הצווים על ואנונו לצאת מהמדינה ולהיכנס ליהודה ושומרון. ואנונו טען, כי מדובר בפגיעה מתמשכת ובלתי מידתית בזכויותיו, וכי יש להתחשב בעובדה שחלפו 26 שנים מאז מסר ל"סאנדיי טיימס" מידע שהגיע אליו בזמן עבודתו בכור הגרעיני בדימונה. המדינה טענה, כי ואנונו ממשיך להיפגש עם גורמים זרים וכי אינו מסתיר את כוונתו לצאת מהארץ ולגלות מידע שטרם פורסם.
מלצר אומר בהחלטתו, כי החומר החסוי שהגישה המדינה אכן מלמד שוואנונו אינו עומד במגבלות שהוטלו עליו. לדבריו, אין נחת רבה בהארכת חוזרת ונשנית של צווי הגבלה, אך ואנונו הוכיח שאי-אפשר לסמוך עליו ושאין עליו מורא החוק. מלצר מוסיף:
"התרשמנו מן החומר שהוצג בפנינו, הן הגלוי הן החסוי, שלפיו ביטול הצווים עלול להביא לפגיעה לאמיתה באינטרסים ביטחוניים שניתן להניח כי כל מדינה הייתה מגנה עליהם, וכי החלטת המשיבים נתקבלה על בסיס אלה. מן החומר עולים מגעים לא מעטים עם גורמי חוץ בניגוד לצווים, כאמור, והדברים ידועים לעותר כמסתבר, בוודאי יותר מאשר לבא-כוחו.
"אילו היה העותר ראוי לאמון כי יעמוד במגבלות המוטלות עליו, ייתכן שהייתה התמונה אחרת גם לגבי המגבלות. אולם בית המשפט אינו יכול להיות ככסוי עיניים בארובה, להתעלם מאשר לנגד עיניו, ולומר כי יריקה בפני הצווים היא גשם נדבות. העותר בחר לו מסלול ייחודי, שבעיני החוק הוא שלילי בתכלית, של מלחמה במדיניות ישראל בנושאים הקשורים בגרעין בדרכים לא חוקיות, תוך מעילה באמון שניתן בו כעובד קמ"ג בשעתו.
"על כך שילם ב-18 שנות מאסר, אך אמונתו בדרכו, הנלוזה בעיני החוק, לא סרה; בכך הוא מתייחד, ופוגע גם בעצמו, אך מכל מקום על המדינה לגונן על עצמה מפגיעתו. נעים יותר היה אילו ניתן לראות לאורך זמן שינוי בגישתו של העותר, ועמו אפשרות לשינוי בצווים, אך לעת הזאת אינם חורגים ממידתיות הולמת".
