ארגוני זכויות האדם "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" ו"רופאים לזכויות אדם" טוענים כי אנשי רפואה בישראל מעורבים בביצוע עינויים בנחקרי שב"כ ובהסתרתם.
הדוח מבוסס על עדויות שכלולות בלמעלה ממאה תיקי קורבנות עינויים והתעללות בהם טיפל הוועד מאז 2007, ועולה ממנו כי באופן תדיר אנשי רפואה מעורבים, באופן פעיל או סביל, בעינויים או בחיפוי עליהם.
בין האופנים המתוארים בדוח - העדר תיעוד רפואי הולם של פציעות ופגיעות מהם סובלים קורבנות עינויים הפונים לסיוע רפואי, העדר דיווח של אנשי רפואה לרשויות על חשד לביצוע עינויים כפי שעולה מדיווח של קורבנות או מסימנים גופניים ונפשיים, החזרת כלואים לידי חוקריהם גם במקרים בהם קיימת עדות ברורה לפגיעה בנחקר, העברת מידע רפואי לחוקרים ללא אישור של המטופל ותוך הפרת הסודיות הרפואית וחוק זכויות החולה והעדפת צרכי החקירה על פני טובת המטופל.
על-פי הממצאים המוצגים בדוח, מערכות הבריאות הממשלתיות, הביטחוניות והציבוריות השונות מגבות באופן מלא התנהלות זו של אנשי רפואה בצורה אקטיבית ופסיבית. אנשי הרפואה השונים אשר כפופים למערך הרפואה של השב"ס, ולמשרד הבריאות, וחלקם חברים בהסתדרות הרפואית בישראל, לא מקבלים מגופים אלה את האמצעים ואת ההגנות המתאימות לצורך מילוי החובה האתית של הגנה על קורבנות עינויים והתעללות. מהדוח עולה שעבור אנשי הרפואה בישראל לא קיימים ערוצי דיווח מתאימים, ואין פיקוח וענישה הולמים או אמצעי הגנה על אנשי רפואה המעוניינים לפעול בצורה זו. ההנחיות האתיות של ההסתדרות הרפואית למשל אינן חד-משמעיות מבחינת מחויבות הרופא לטובת המטופל ומאפשרות לו להתפשר אל מול דרישות נציגי כוחות הביטחון.
"הדוח מציג תמונת מצב קשה ומדאיגה על פיה אנשי רפואה הבאים במגע עם כלואים ונחקרים מהווים בפועל שכבת הגנה נוספת לאנשי שב"כ הנוקטים בשיטות של עינויים והתעללות, ולא מהווים כתובת אפקטיבית לקורבנות עינויים המנותקים גם כך מהעולם החיצון ולעיתים אנשי הרפואה הם המוצא האחרון והיחידי שלהם", אמרו בארגוני זכויות האדם. עוד ציינו כי על-רקע הנתונים לפיהם בעשור האחרון הוגשו ליועץ המשפטי לממשלה למעלה מ-700 תלונות על חשד לביצוע עינויים אך לא נפתחה ולו חקירה פלילית אחת, מעורבותן של מערכות הבריאות בביצוע והסתרת עינויים מהווה נדבך נוסף ומדאיג ביותר לחסינותו המוחלטת של השב"כ וגופי ביטחון אחרים.
ד"ר ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אמר כי הציפיה מרופאים היא להיות אנשים הגונים שיתמכו בחסרי ישע. "להפתעתנו המרה, דווקא אל מול חסרי ישע המנותקים מכל העולם למעט חוקריהם, אנו מגלים חוסר הגינות בסיסית של רופאים המגבים באופן מוחלט את המענים", אמר.
ועדת האתיקה של עמותת רופאים לזכויות אדם בפנייתה בנוגע להעברת מידע מרופאים לחוקרים, ציינה כי המציאות מאלצת רופאים העובדים במתקני כליאה לאזן ולשקלל אינטרסים של המעסיק, החברה והכלל מול אלה של המטופל הבודד וטובתו הפרטית.
"בהיעדר כללים ברורים וללא הנחיות קליניות שיטתיות הנגזרות מהאתיקה המקצועית, ימשיכו הרופאים לעמוד במצבים בלתי אפשריים הפוגעים ביושרתם האתית", ציינו אנשי הארגון. הוועדה הוסיפה וציינה כי הכללים יהיו אפקטיביים רק אם יבואו ישירות ממשרד הבריאות, שמחויב להעניק תמיכה וסעד לרופאים הנמצאים במצב של דילמה תמידית.
