רפי אלון, שהיה מנכ"ל חברת תמ"מ, ורו"ח עדי שביט, שהיה מנהל הכספים של החברה, מואשמים בעבירות ניירות ערך. המדינה טוענת, כי השניים כללו פרטים מטעים בדוחות הכספיים של החברה בשנים 2005-2003.
בתקופה הנדונה הייתה תמ"מ, העוסקת במיחזור נייר, חברה ציבורית ונשלטה בידי מפעלי נייר אמריקניים-ישראלים (נייר חדרה) וחברת ברתולומי הצרפתית שבשליטת קונצרן ויאוליה. אלון ייסד את תמ"מ ושלט בה עד למכירתה לנייר חדרה וברתולומי בשנת 2000, והועסק בה עד סוף 2006. שביט הועסק בה עד פברואר 2005. המדינה טוענת שאדם שלישי - חשב תמ"מ - ששמו לא נזכר בכתב האישום, היה מעורב אף הוא בהכנת הדוחות המטעים, אך נגדו לא הוגש כתב אישום.
כתב האישום עוסק בהלוואות בסך 4.7 מיליון שקל שהעניקה תמ"מ בשנים 1996 ו-1997 ליעקב נגרין, שהיה מבעליה של חברת רם צח העוסקת בשינוע פסולת. כנגד ההלוואות קיבלה תמ"מ אופציה לרכישת מניותיו של נגרין ברם צח (30%), למימוש עד ספטמבר 2002. ואולם, בסמוך למועד זה התברר שרם צח מצויה במצב קשה ולאופציה אין למעשה ערך.
על-מנת להימנע ממחיקת יתרת ההלוואות - 4.2 מיליון שקל - חתמה תמ"מ (באמצעות אלון ושביט) על הסכם חדש עם רם צח. היא רכשה את מניותיו של נגרין תמורת 2.5 מיליון שקל ומכרה אותן לרם צח, והלוותה לה 1.9 מיליון שקל. בתמורה הייתה אמורה רם צח להעניק לתמ"מ שירותים למשך 60-48 חודשים, אלא שבפועל היא העניקה אותם שלושה חודשים בלבד עד שקרסה. במצב זה היה על תמ"מ למחוק 4.5 מיליון שקל ממאזנה, דבר שהיה מגדיל את הפסדיה. לטענת המדינה, אלון ושביט נמנעו מביצוע המחיקה ורשמו בכזב בדוחות תמ"מ שרם צח מעניקה את השירותים כסדרם. אלון מואשם גם במסירת מידע כוזב לרשות ניירות ערך, כאשר זו ביקשה פרטים על מערכת היחסים בין תמ"מ לרם צח.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
