עבריין כונה "עבריין" והגיש תביעת דיבה

סלמה זידאן הוא עבריין בנייה ולכן לא הוצאה נגדו לשון הרע כאשר כונה "עבריין" בידי בכירה ברשות הטבע והגנים הלאומיים. כך קבעה (28.12.11) שופטת בית משפט השלום בחיפה, חנה לפין-הראל.

זידאן השתתף בישיבה של בכירי רשות הטבע ביולי 2008, אשר דנה בתוכניות לגן לאומי הר שוקף שבכרמל, למרות שלא נגע לאותו עניין אלא ביקש לדבר על ענייניו שלו. סגנית מנהל מחוז הצפון ברשות, רעיה שורקי, אמרה - לטענת זידאן - שהוא עבריין ומפר סדרתי של צווי בית משפט. בשל כך תבע זידאן מן הרשות פיצוי של 50,000 שקל.

לפין-הראל סוקרת בהרחבה שלושה כתבי אישום שהוגשו נגד זידאן בשל עבירות בנייה ואשר בכולם הורשע. עוד התברר, כי הוא הפר צו הריסה שניתן ביולי 2010, וכי לא קיים צו ממרס 2005 שהורה לו להחזיר את המצב לקדמותו. "מחובתה של הגב' שורקי בתוקף תפקידה, כאשר ביקש התובע להעלות את עניינו בפני הוועדה, כאשר עניין זה היה מחוץ לסדר היום, לגלות בפני הפורום בו התקיימה הישיבה את מצבו המשפטי של התובע", קובעת לפין-הראל.

היא מוסיפה: "כפשוטו, המילה 'עבריין', מגדירה אדם שעובר או עבר עבירות, ואין להבדיל בין עבירה אחת או שתיים או יותר. אכן, גם מי שהורשע בעבירות תנועה הוא עבריין. אי לכך, גם אם אמרה הגב' שורקי, כי התובע עבריין, אמרה אמת. התובע הורשע בשלושה תיקים של בניה בלתי חוקית, הוגשו כנגדו כתבי אישום והוא עד ליום שמיעת הראיות בתיק זה, העיד על עצמו, כי הוא עדיין מפר את צו בית המשפט ואת פסק הדין אשר כמוהו כצו בתיק, דהיינו, התובע עדיין עובר את העבירות".

שלטון החוק נרמס פעמיים

לפין-הראל מתייחסת גם לטענותיו של זידאן נגד התמשכות ההליכים ברשות התכנון ואומרת: "התמשכות ההליכים בדרך כלל נובעת מכך, שהבקשות המוגשות הן בניגוד לתוכנית קיימת או לחוק, מנסים לאלץ את הרשויות להיכנע לתכתובת שנוצרו, בעבירה, בשטח. ייתכן מאוד ותוכנית מסוימת היא ראויה, ואולי אף הולמת אינטרסים לאומיים וכלכליים מוצדקים. עם זאת, ברגע שהיא נועדה להכשיר עבירה, כאן בעיה מובנית. שלטון החוק נרמס פעמיים, פעם בעצם העבירה, ובפעם השנייה בנסיונות להכשיר השרץ. ניסיונות אלו עולים יפה פעמים רבות, מה שבמביא למחשבה המוטעית ש'לא נורא', ואין אלו באמת עבירות, וככל הנראה הלך רוח זה גם הכתיב את התנהלותו של התובע".

זידאן חויב בתשלום הוצאות של 2,500 שקל בלבד לטובת רשות הטבע, בשל ליקויים בכתב ההגנה. עם זאת, הוא חויב לשלם גם 3,000 שקל לאוצר המדינה בנימוק ש"התובע עשה מעשיו ביודעין, לא היה מקום להגיש תביעה זו, אשר מקורה בחטאיו של התובע ולהטריח את בית המשפט".