נשים המקבלות מזונות מהביטוח הלאומי יוכלו לטוס לחו"ל ארבע פעמים בשנה. כך אישרה (יום ג', 24.1.12) מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, במסגרת התיקון לחוק המזונות, שהיא מיזוג של שתי הצעות חוק של הח"כים
דב חנין (חד"ש) וקבוצת ח"כים ופניה קירשנבאום (ישראל ביתנו) וקבוצת ח"כים.
ההצעה הוכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. זאת, לאחר שלא הוצגה הסתייגות שר האוצר, שבאה להבחין בין נשים העובדות ומשתכרות מעל 25 אחוזים מהשכר הממוצע כהגדרתו בחוק הבטחת הכנסה (ואם הגיעו לגיל פרישה מעל 17 אחוזים מהשכר האמור) לבין נשים אחרות.
על-פי חוק המזונות, נשים שהכנסתן נמוכה והגרושים שלהן אינם משלמים מזונות מסיבה כלשהי, זכאיות לקבלת דמי מזונות מהביטוח הלאומי, שאמור לגבות את הכסף מהחייב. סכום המזונות נמוך ותנאי ההשתכרות לקבלתה מחמירים: לדוגמא, אשה שלה שני ילדים, לא תקבל דמי מזונות כלל אם משכורתה עולה על 5,743 שקל. אם לילד אחד שאין לה הכנסה כלל, תהיה זכאית לדמי מזונות בגובה 2700 שקל לכל היותר. במצב הקיים עד היום, החוק מתנה את הגמלה בתנאי נוסף - שהייה רציפה בארץ. אשה שהפרה תנאי זה ויצאה מהארץ, לא תקבל דמי מזונות באותו חודש, אף שהזכאים הם למעשה ילדיה.
לפי ההסדר שהתקבל, שהסדר דומה לו קיים לגבי קשישים בסעיף 14א' לחוק הבטחת הכנסה, תשלום יישלל מאשה הזכאית למזונות רק ביציאה הרביעית מישראל באותה שנה או לאחר שהייה של יותר מ-72 ימים באותה שנה מחוץ לישראל. שלילת התשלומים תהיה רק לגבי חודשי היציאה והחזרה בפעם הרביעית או לגבי תקופת שהייה של מעל 72 ימים. זאת, בשונה מההסדר החל על קשישים, שלפיו שלילת התשלומים נעשית רטרואקטיבית גם לגבי היציאות הקודמות.
בנוסף, יעוגן בחוק הנוהל שלפיו יציאה מישראל לפי דרישת מעסיק ובמימונו אינה נספרת במניין היציאות מישראל, ויורחב הסייג שעניינו ליווי קרוב משפחה לטיפול רפואי, גם על אח.
הביטוח הלאומי משלם המזונות ונכנס לנעלי הנושים
חוק המזונות (הבטחת תשלום) נחקק בשנת 1972 במטרה להקים מנגנון גבייה יעיל שיבטיח תשלום דמי מזונות לתושבי ישראל, בדרך כלל נשים וילדים, שבידם פסק דין למזונות והחייב אינו מקיים אותו. על-פי ההסדר, המוסד לביטוח לאומי משלם מדי חודש את דמי המזונות, ובמקביל נכנס לנעלי הנושים ופועל לגביית המזונות מהחייבים בהוצאה לפועל, ובכך פוטר את הנשים מהצורך לפעול בעצמן לגביית החוב. מסתבר שלנשים אשר זכו בפסק דין למזונות קשה לפעול לגבייתו בהוצאה לפועל. הסיבות לכך רבות: חוסר ייצוג משפטי, חוסר בקיאות בניהול הליכי הגבייה, קושי בניהול מאבקים נוספים במקביל למשבר הגירושין, חשש לגרום לחיכוכים שעלולים להיות מלווים בסחיטה, באיומים ואף באלימות ולפגוע בהן ובילדיהן.
משיקולים תקציביים החוק הוחל בתחילה רק על זכאיות מעוטות יכולות הנזקקות לכך ביותר, ולאחר מכן, עם חקיקת חוק הבטחת הכנסה, הותאמו שיעורי תשלומי המזונות לפי חוק המזונות לשיעורי גמלת הבטחת הכנסה. מאז החוק נתפס על-ידי הממשלה כחקיקה סוציאלית שכל מטרתה הבטחת קיום מינימאלי, ונעשה ניסיון להתאים את הוראותיו להוראות חוק הבטחת הכנסה, על-אף שיש בין החוקים הבדלים משמעותיים.
כחלק ממגמה זו נחקק בשנת 2003 סעיף 9א לחוק (במסגרת חוק ההסדרים לשנת הכספים 2003), כדי להחיל על זכאים לתשלום מזונות לפי חוק המזונות את הוראות סעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה, השולל בנסיבות מסוימות גמלת הבטחת הכנסה בשל יציאה לחוץ לארץ.
ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, פרופ' רות הלפרין-קדרי, מסרה בתגובה: "דמי המזונות אינם עוד גמלה המשולמת לנזקקים מכוח חקיקת הרווחה, כי אם זכות עצמאית של האשה והילדים שמקורה במערכת הנישואין או ההורות. התיקון בחוק יתקן מצב בו יציאה לחו"ל של אשה שוללת את זכאותם למזונות של ילדיה החיים עמה. בכך למעשה מעניש החוק את הילד על נסיעת אמו לחו"ל, על-ידי כך שהוא שולל ממנו את דמי המזונות שנפסקו לו לצורך מחייתו שלו. זאת, בניגוד לקביעת הפסיקה כי דמי המזונות שנפסקו לקטין הם בבעלותו הבלעדית, ולא בבעלות ההורה האפוטרופוס. הגיעה השעה לשים קץ לפגיעה בלתי מוצדקת בנשים ובילדים מקבלי המזונות".
