ביה"ד התיר לפטר לאלתר את מבקר עירית אילת

בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע התיר (1.3.12) לעיריית אילת לפטר מיידית את עו"ד אליהו הרציג מתפקידו כמבקר העירייה. השופט משה טוינה קבע, כי יחסי העבודה העכורים שנוצרו בין הרציג לבין בכירי העירייה מהווים עילה מספקת לפיטוריו, כפי שהחליטה מועצת העירייה, וכי הליך הפיטורים עצמו היה תקין.

הרציג תבע 1.3 מיליון שקל מהעירייה, מהעומד בראשה יצחק מאיר-הלוי, מסגנו אלי לנקרי ומיו"ר ועדת הביקורת חיים אלעל: מיליון שקל בגין פיטוריו, 100,000 שקל בשל עוגמת נפש ו-200,000 שקל בטענה להוצאת לשון הרע. הרציג, אשר שימש בתפקיד משנת 2000, טען שפוטר משיקולים זרים, בין היתר משום שבשנים 2003 ו-2006 הגיש למשטרה תלונות נגד שלושת הבכירים (אשר נסגרו מחוסר אשמה).

טוינה קיבל את עמדת העירייה, לפיה ההחלטה על פיטוריו של הרציג באה בעקבות דוח שהכין משרד עו"ד גדעון פישר על תפקודו, ואשר מצא בו ליקויים קשים. בין השאר מצא משרד פישר, "כי מניתוח דוחות הביקורת אשר הגיש התובע במהלך השנים 2001 עד 2009, לא בוצעה ביקורת עניינית ומקצועית בנתבעת. חוות הדעת מציינת שורה של מחדלים בתחום עבודת הביקורת ובין היתר, מחדלים של המבקר לפעול על-פי תוכנית עבודה שהגיש והנחיות וועדת הביקורת, אי ביצוע סקר סיכונים ועוד. הדוח מתייחס לחשש מהתנהלות אישית בלתי ראויה של המבקר, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, ביציאה לחופשות בניגוד לנהלים במקום העבודה".

טוינה מתייחס כאמור גם ליחסים בין המבקר לבכירי העירייה: "מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו, עולה תמונה עגומה של מערכת יחסים במקום העבודה, המאופיינת בחוסר אמון - עד כדי ייחוס רדיפה אישית של המבקר על-ידי בכירי העירייה; ושל בכירי העירייה בידי המבקר (התובע). מערכת יחסים שפוגעת בעבודת הביקורת ודרדרה את הצדדים לכדי התנצחות אישית, בסוגיות שהן מינהליות גרידא".

בהקשר זה קובע בית הדין: "במערכת יחסי עבודה עכורה יש כדי להכשיל את עבודת הביקורת. בנסיבות הללו אין לקבל טענה האומרת כי עצמאות מעמד המבקר - מחייבת שלא להביא להפסקת עבודתו של המבקר על-רקע מערכת היחסים במקום העבודה. פה המקום להדגיש שבאותם מקומות שבהם מערכת היחסים העכורה נובעת מעבודת הביקורת, נהנה המבקר מהגנה. בענייננו, מערכת יחסי העבודה העכורה גלשה להתנצחויות סתמיות בעניינים מנהליים גרידא, שיש בהם כדי להעיד על שבר במערכת יחסי העבודה, שאיננה נובעת מעבודת הביקורת. שבר אשר איננו מאפשר קיומה של עבודת ביקורת".

פיטוריו של הרציג גובו בחוות דעת מקצועית, מוסיף טוינה, וממילא הדבר שולל את קיומם של שיקולים זרים. הוא גם קובע שהשימוע שנערך להרציג בפני מועצת העירייה היה תקין, למרות שערב קודם דנו בנושא כמה מחברי המועצה וגיבשו עמדה. תביעת לשון הרע של הרציג נדחתה לאחר שנקבע, כי המכתבים של לנקרי היו "הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי", המוגנת על-פי חוק לשון הרע.