סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, מביעה את החשש שהמשקיעים המוסדיים בדלק נדל"ן יחזרו בתוך שנה-שנתיים להלוות כסף לעסקיו של
יצחק תשובה, כאילו לא נקלעה החברה שבבעלותו לקשיים ניכרים שחייבו הסדר. הדברים כלולים בהחלטתה של אלשיך (יום ב', 12.3.12) לפיה ההסדר שמציע תשובה, ובמרכזו תספורת ניכרת על האג"ח שהנפיקה דלק נדל"ן, יידון באסיפה אחת לכל בעלי האג"ח ולא באסיפות נפרדות לכל סדרה.
בהחלטה קודמת קבעה אלשיך, כי על תשובה ליטול חלק אישי בהסדר, למרות שפורמלית הוא אינו נושא משרה בדלק נדל"ן. גם בהחלטה הנוכחית מכוונת אלשיך במישרין לעברו באומרה, כי אם מבקש תשובה ממחזיקי האג"ח להימנע מתביעות אישיות נגדו - הרי ש"נהוג וראוי כי בעל השליטה יכניס את היד לכיס - ושמא אף לעומק הכיס, ויפדה את זכות התביעה דנן בסכום ראוי, שיתווסף על שאר הצעותיו נשוא ההסדר, ובדרך זו יקל גם על המתנגדים לקבל ולאשר את ההסדר".
נדרשת לסוגיות שאינן משפטיות
אלשיך אומרת במפורש, כי היא נדרשת לסוגיות שאינן משפטיות אלא ציבוריות, אך לשיטתה אין היא יכולה להימנע מכך. "ניתוח טכני כזה יהיה משול, במידה רבה ל'הושבת הסוגייה על כסא בן שלוש רגליים', באורח אשר יחטיא הן את הייחודיות של הסוגייה שבפני, והן את הסוגיות כבדות המשקל שעוררה, אשר בעניינן קשה לנתק בין ענייני משפט גרידא, לבין סוגיות כלכליות וציבוריות", היא מסבירה את הרחבת היריעה שבהחלטתה.
לדברי אלשיך, אין זו הפעם הראשונה בה מועלות טענות כלפי משקיעים מוסדיים, לפיהן נרדמו בשמירה והשקיעו את כספי הציבור בחברה ממונפת, אולי אף תוך אדישות מצידם. "עולה חשש, למצער בציבור, כי מנהלי ההשקעות והגורמים השונים בתוך הגורמים המוסדיים, יותר מאשר הם כואבים את כאב הציבור הנושא בהפסדים, מעוניינים בעיקר ב'שקט תעשייתי', אשר יוביל אותם לקבל ביתר קלות גם הצעת הסדר לא מיטבית, מטעם מר תשובה והחברות בניהולו", היא אומרת.
אלשיך מוסיפה: "עולה חשש, שקשה להפריכו, כי 'הרולטה מסתובבת ועולם כמנהגו נוהג'; קרי, המשקיעים המוסדיים ישלימו מהר מדי ובקלות רבה מדי עם 'רוע הגזירה', שבהסדר נושים לא מיטבי, כדי לחזור לשגרה עסקית. זאת, בעוד הציבור - בין אם דרך המחזיקים הפרטיים ובין אם דרך הציבור המושקע דרך המוסדיים - הוא שנושא בנזק, ועד מהרה, שמא בתוך שנה או שנתיים, יחזרו אותם מוסדיים עצמם להלוות כספים לעסקיו של מר תשובה, כאילו לא היו דברים מעולם, על-פי קו מחשבה זה; כל זאת, כאשר הנפגע המהותי היחיד הינו הציבור, שאינו משתתף ב"חגיגה" בימים כתיקונם, אולם נקרא אף נקרא לשלם את המחיר ביום פקודה".
אין "אכיפה לבר-משפטית"
לדברי אלשיך, "השוק בישראל נעדר מימד שלם של 'אכיפה לבר-משפטית', אשר קיומו יכול היה ליטול במידה רבה את עוקצה של הבעיה. עניין לנו, במדינות או תרבויות בהן היה ואיש עסקים נראה כמתחמק באורח לא ראוי מהחזר חובותיו, הרי שהשוק יעשה את שלו ופשוטו כמשמעו - איש לא ילווה לו כספים נוספים במשך שנים ארוכות. כלל זה, שאינו דורש בית משפט, וסוללת פרקליטים לא תגן בפניו, יכול היה לייצר הרתעה אפקטיבית בהרבה מן ההרתעה המפוקפקת שבהליך תביעה אישית הנגרר על פני למעלה מעשור, ותוצאותיו לא מובטחות.
"אלא שלמרבה הצער, בישראל אין כמעט זכר לכללי משחק כאלה; זאת, נוכח גורמים רבים ושונים - החל מהיקפו המצומצם של השוק המקומי והקושי לעקוף פירמידות שליטה כאלו ואחרות; וכלה בהעדר 'אכיפה עצמית' של כללי מותר ואסור לא כתובים, ושאר גורמים שלא זה המקום להרחיב בעניינם".
בנוגע לכינוס האסיפה בדלק נדל"ן קבעה עוד אלשיך, כי הנאמן לכל סדרת אג"ח יערוך בתוך 45 יום אסיפה מקדימה, בה ייקבע כיצד עליו לנהוג באסיפת מחזיקי האג"ח הכללית. כל נאמן יוסמך להצביע בשם מלוא האחזקות, גם אם יהיו מתנגדים; הללו יוכלו להגיע בעצמם לאסיפה הכללית ולהצביע לפי עמדתם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
