"כמעט מיותר לציין כי מעותרים המבקשים להשתמש בכלים שמאפשר חוק חופש המידע מצופה להפגין רגישות יתרה לעובדה כי הסתרת מידע בעל חשיבות - עלולה לפגוע בצדדים שהמידע נוגע אליהם, ואזכיר כי במקורותינו הוטבע לראשונה המונח: 'נאה דורש ואין נאה מקיים'". כך אומר (יום ב', 2.4.12) שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אופיר שפיגל על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, למסור לו רק חלקית מידע שביקש בנוגע לפעילותה של החברה לשירותי הסביבה לפי חוק חופש המידע. מדובר בחברה ממשלתית המטפלת בפסולת מסוכנת באמצעות מפעל ברמת חובב.

החברה טענה, כי האינטרס של שפיגל אינו ציבורי אלא עסקי, שכן הוא קשור עם חברות המתחרות בה. לדבריה, המידע המתבקש איננו קשור לטיב השמירה על איכות הסביבה, אלא המדובר בנתונים עסקיים סודיים הנוגעים לפעילותה בתחום תחרותי. שפיגל מצידו טען, כי מאחר שפנייה לקבלת מידע מכוח החוק יכולה להיעשות על-ידי כל אזרח או תושב ללא צורך בהנמקת האינטרס שלו, הרי שהעובדה שהוא קשור בצורה כזו או אחרת לחברות המתחרות במשיבה - איננה רלוונטית.

מלצר קובע: "טענה זו אין לקבלה... עניינו של המערער במידע, ככל שזה נחשף, אכן משליך בצורה בלתי-מבוטלת על השיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשתו". בהקשר זה אומר מלצר, כי "העובדה כי למערער היה אינטרס אישי-מסחרי במידע, מושא ההליך, איננה מאיינת את עצם זכותו לבקש את המידע, ברם הדעת נותנת כי ככל שזה בחר לציין את טעמיו - היה עליו לגלות את זיקתו המדויקת למידע המבוקש (כולל האינטרס המסחרי שיש לו במכלול), על-מנת לאפשר לבית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים לבחון את החלטת המשיבה על-רקע התשתית העובדתית המלאה הרלוונטית".

השופטת אסתר חיות, בדעת מיעוט, חלקה על מלצר. לדעתה, הרשות יכולה לסרב למסור את המידע למי שיש לו אינטרס עסקי בקבלתו, רק במקרים הנופלים בגדרי סעיפי החוק המתירים לה לדחות בקשה כזו. חיות סברה שיש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שיבדוק האם החברה יכולה לדחות את בקשתו של שפיגל לפי אותם סעיפים. מאחר שהשופט יצחק עמית הצטרף לדעתו של מלצר, נדחה הערעור.