נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, דחה (יום ב', 7.5.12) את בקשת המדינה לדון מחדש בהחלטה להרוס את שכונת גבעת האולפנה בבית אל. הוא העניק למדינה ארכה של חודשיים נוספים להריסת השכונה, עד 1.7.12.
גרוניס מזכיר, כי בג"ץ קבע כבר ב-21.9.11 שיש להרוס את השכונה, לאחר שנמצא שהיא נבנתה על קרקע פרטית של פלשתינים. אותו פסק דין הסתמך על הודעת המדינה ממאי שעבר, לפיה המבנים הנדונים יוסרו בתוך שנה, ולכן העניק בג"ץ ארכה להריסתם עד 1.5.12.
בסוף חודש אפריל ביקשה המדינה לדון מחדש בנושא, באומרה שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מבקש לבחון שוב את המדיניות בסוגייה. עוד טענה המדינה, כי יש להביא בחשבון שבפני בית המשפט המחוזי בירושלים תלוי ועומד הליך בו נטען שהקרקע נרכשה כחוק בשנת 2000 ויש להמתין לסיום הדיון בו.
גרוניס עומד בפסק דינו על עיקרון סופיות הדיון, אשר "מאפשר תחימה של ההליך המשפטי; הוא מסייע בהבהרת המצב המשפטי; הוא מונע הטרדה של בעל דין באותה סוגיה וכפל התדיינויות, והוא מבטיח פעולה תקינה של המערכת השיפוטית". הוא מוסיף: "עיקרון יסודי זה מבטיח שההליך השיפוטי לא יהא הליך סרק, אלא שתוצאתו תמומש הלכה למעשה, ותוך פרק הזמן שנקבע על-ידי בית המשפט. ללא מרכיב יסודי זה, יושם לאל ההליך המשפטי. ובמיוחד הדברים אמורים שעה שעל ביצוע פסק הדין אמונה המדינה".
לדברי גרוניס, טענות המדינה אינן מצדיקות חריגה מעיקרון זה במקרה הנדון, לא הוצג כל תקדים משפטי ולא הוצגו עובדות חדשות התומכות בבקשה. "מה, אם כך, הסיבה בגינה יינתן הסעד החריג של פתיחת הליך משפטי שנדון במשך מספר שנים, שהעובדות המרכזיות בו לא הוכחשו על-ידי המדינה, שהוצא בו צו-על-תנאי ושנרשמה בו התחייבות של המדינה לפעול באופן מסוים?!", הוא תוהה.
גרוניס מוסיף: "דווקא בהליכים בפני בית המשפט הגבוה לצדק יש חשיבות מיוחדת לקיום ההתחייבות של המדינה ולשמירה על עיקרון סופיות הדיון. קבלת עמדת המדינה, לפיה הרצון לבחון מחדש את המדיניות מהווה עילה לפתיחת הליך שהסתיים, עשויה להוביל לתוצאות קשות. מדיניות, מטבע הדברים, אינה עניין סטטי. האם בכל פעם שתיבחן מחדש מדיניות כלשהי תבקש המדינה לפתוח הליכים שהסתיימו בפסק דין?! אכן, שינוי מדיניות כשלעצמו אינו עילה לסטות מכלל סופיות הדיון".
