"מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין. 'יומו' של חלה בבית המשפט ניתן לו, אך הוא בחר, מסיבות השמורות עימו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתינתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותם מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות". כך אומר (22.5.12) שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל.
זילברטל דחה את ערעורו של יצחק חלה על החלטת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז,
הילה גרסטל, לתת פסק דין נגדו בסכסוך על בעלות באולם אירועים בפתח תקוה, משום שלא התייצב לדיון. חלה טען, כי לא הגיע משום שטיסתו מחו"ל איחרה, אך גרסטל דחתה את טענתו. היא ציינה, כי חלה לא הציג אסמכתאות לאישוש טענתו, וקבעה ש"מדובר בהתנהלות מניפולטיבית שנועדה להביא לדחיית מועד הדיון".
זילברטל אומר, כי אכן מתן פסק דין נגד צד שלא התייצב, הוא צעד חריף שיש לנהוג בו במקרים קיצוניים בלבד. מדובר בפגיעה בזכות הגישה לערכאות, אותה יש לאזן מול מה שמכנה הנשיא
אשר גרוניס "האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט". לאור כל זאת, אומר זילברטל, על בית המשפט לבדוק האם לא ניתן להפעיל סנקציה אחרת, כגון חיוב בהוצאות של מי שלא התייצב לדיון.
במקרה הנדון, ממשיך זילברטל, לא בחל חלה באמצעים בניסיון לדחות את הדיונים: "הוא העמיד את בית המשפט ואת יתר בעלי הדין בפני עובדה מוגמרת בנסותו לכפות את דחיית הדיון. החל בדחיקת בא-כוחו למצב בו ייאלץ להתפטר וכלה ביציאה, אמיתית או מדומה, לחו"ל, בידעו היטב כי נקבע דיון הוכחות בבית המשפט המחוזי". מכאן עובר זילברטל לאמירה העקרונית:
"אפילו אי ההתייצבות נובעת מ
רשלנות, יהיו מקרים בהם תינתן לבעל הדין הרשלן הזדמנות נוספת, בדרך כלל בכפוף לחיוב בהוצאות. בכך יינתן ביטוי לזכות הגישה לערכאות. ברי כי השאיפה היא לעשות משפט צדק תוך מתן הזדמנות לבעלי הדין להציג בבית המשפט את מלוא ראיותיהם וטענותיהם. אלא שאין להשלים עם התנהגות המסכלת ביודעין ובעזות מצח את האפשרות לקיים הליך משפטי תקין".
במקרה הנדון, מסכם זילברטל, "מדובר במקרה מובהק של 'התעלמות מדעת' מההליך מצד בעל דין. אכן, הסנקציה שננקטה כלפי חלה אינה קלה. ייתכן שהדבר יגרום לו לפגיעה כלכלית ממשית. אלא שכל זאת היה אמור להיות ברור לחלה בטרם החליט שאין הוא מתייצב בבית המשפט. לא ניתן, איפוא, לומר שבית המשפט טעה בהחליטו שלא לבטל את פסק הדין".
זילברטל מוסיף, בחוזרו לצד העקרוני: "בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה".
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
