|
|
"אין להפוך את חלוקת כושר ההשתכרות לתרופה הניתנת בכל תיק ותיק" [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בחינת כושר השתכרות של בני זוג מתגרשים, ובכלל זה בדיקת המוניטין האישיים של כל אחד מהם, תיעשה רק במקרה בו נוצר פער משמעותי בחלוקת הרכוש, בהכנסות ובפוטנציאל שלהם. כך אומר (5.4.12) שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, נפתלי שילה.
שילה ממשיך ומתווה בפרוטרוט את הדרך בה לדעתו יש לנהוג במקרים כאלו: "יש לבחון ראשית האם בכלל יש פער משמעותי בחלוקת הרכוש, בהכנסות ובפוטנציאל הכנסות הצדדים, ורק אם מתברר כי קיים פער כזה, יש לבחון האם ניתן לתקן את העיוות ולבצע 'תיקון' וצמצום של הפער, באמצעות הכלי של הערכת כושר השתכרות. לפיכך, בדרך כלל, כשצד טוען למוניטין אישי, טוב יעשה בית המשפט אם לא ימהר למנות מומחה להערכת מרכיב זה. ראשית יש לברר מה היקף רכוש הצדדים ומה פערי השכר ואפשרויות ההשתכרות של כל אחד מהצדדים. רק אם מתברר כי אכן קיים פער משמעותי בין הרכוש וכשר ההכנסה של כל אחד משני בני הזוג לאחר שיערך איזון של מחצה על מחצה, יש לשקול מינוי מומחה להערכת כושר ההשתכרות.
"משמונה המומחה, יש ליתן בידיו הנחיות מדויקות ככל הניתן לביצוע הערכת השווי. יש להנחותו ולפרוט בפניו את הנתונים העובדתיים שעלו במסגרת הדיון ביחס ליצירת אותו כושר השתכרות. לדוגמא: עד כמה מדובר במרכיב שמקורו לפני הנישואין, עד כמה הייתה לבן הזוג השני תרומה בסיוע בהשגת כושר זה. נתונים אלו ואחרים צריכים להימסר למומחה, על-מנת שייקח אותם בחשבון בהערכתו. רצוי גם להנחות את המומחה כי יפרט איזה משקל הוא העניק לדוגמה לכישרון האישי או למרכיבים אחרים, בכדי שניתן יהיה לנתח את חוות הדעת ולעמוד על היסודות שעליהם היא מושתתת".
שילה מקבל את עמדתו של פרופ' שחר ליפשיץ, לפיה "אין להפוך את חלוקת כושר ההשתכרות לתרופה הניתנת בכל תיק ותיק, יש לשמר אותה למקרים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם וניתן לייחס פער זה לחלוקת תפקידים לא שוויונית בעת הנישואים".
הדברים נאמרים בהחלטה של שילה לעניין חלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו לאחר 35 שנות נישואין, כאשר כל אחד מהם טען שלו עצמו אין מוניטין בתחומו (יודאיקה לאישה וציור לבעל), אך הם קיימים לזולתו. שילה קבע שלשניים אין מוניטין ולפיכך אין כלל צורך לדון בשאלה כיצד לחלק אותם.
