|
|
אמנת האו"ם מדבר על הקלה, לא על פטור [צילום: AP]
|
|
|
|
|
פליטים השוהים בישראל אינם פטורים מאגרה בבואם לנקוט בהליכים משפטיים. כך קובעת (יום ג', 18.6.12) רשמת בית המשפט העליון, דנה כהן-לקח.
ארבעה פליטים - בני זוג וילדיהם - קיבלו רישיון לישיבה ארעית בישראל, אך משרד הפנים דחה את בקשתם לרשיון קבע ובית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורם על החלטה זו. הארבעה ערערו לבית המשפט העליון וביקשו לקבל פטור מאגרה ומהפקדת ערבון, הן בשל מצבם הכלכלי והן מתוך טענה כללית לפיה הם פטורים מתשלומים אלו. בא-כוחם של הפליטים טען, כי סעיף 34 לאמנת הפליטים הבינלאומית מעניק להם פטור כזה - למרות שהאמנה לא אומצה למשפט הפנימי של ישראל, החתומה עליה.
כהן-לקח מצטטת את חוק יסוד משק המדינה, הקובע: "מיסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". לדבריה, מדובר בסעיף חוקתי על-חוקי, אשר "אינו מאפשר ליצור בדרך פסיקתית עילה 'יש מאין' לפטור מתשלום אגרה - אף לא מכוח חזקת ההתאמה בין המשפט הישראלי לבין המשפט הבינלאומי. לצורך יצירת עילה לפטור גורף מתשלום אגרה כנטען על-ידי המערערים, נדרש הסדר סטטוטורי מפורש בעניין", ואין הסדר כזה.
לגבי הערבון אומרת כהן-לקח: "בחזקת ההתאמה בין המשפט הישראלי למשפט הבינלאומי, כשלעצמה, אין כדי לאיין את החובה המפורשת הקבועה בדין להפקדת ערבון בהליך ערעורי. זאת, להבדיל מהשפעה אפשרית של אמנת הפליטים, רוּחה ותכליתה, על הפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת בחינתה של בקשה לפטור מהפקדת ערבון ובנוגע לקביעת שיעור הערבון".
כהן-לקח מצטטת את סעיף 34 לאמנת הפליטים, הקובע: "המדינות בעלות האמנה יקלו, ככל האפשר, על טמיעתם והתאזרחותם של פליטים. במיוחד ישקדו במיטב מאמציהם להחיש את סדרי ההתאזרחות ולהפחית ככל האפשר את ההיטלים וההוצאות הכרוכים בכך". לדבריה, אפילו אם הליכים משפטיים הם חלק מ"סדרי ההתאזרחות", האמנה אינה מעניקה פטור אוטומטי לפליט בלא לבדוק את מצבו הכלכלי. עם זאת, החליטה כהן-לקח להקטין את האגרה לשיעור המינימום של 300 שקל ואת הערבון - ל-1,000 שקל בלבד, שכן הוכח שמצבם הכלכלי של הארבעה אינו איתן.
