מניעת שינה לאחר חשיפה לאירוע טראומתי עשויה למנוע או להפחית את הסיכון לחלות בתסמונת הפוסט-טראומטית. כך עולה ממחקר חדש שבוצע במודל ייחודי בבעלי-חיים, ופותח על-ידי פרופ' חגית כהן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם פרופ' יוסי זהר מאוניברסיטת תל אביב.
כ-20% מהאנשים שנחשפים לאירוע טראומתי קשה (תאונת דרכים, תאונת עבודה, פיגוע טרור או מלחמה) לא ממשיכים את חייהם כרגיל. אצל אותם אנשים, זיכרון האירוע הטראומתי אינו מתכהה וממשיך להיות חי ומאיים גם שנים רבות לאחר האירוע. אנשים אלו, שעסוקים מחד-גיסא במחשבות חוזרות ונשנות על האירוע, ומאידך-גיסא מנסים להימנע מלהיחשף לגירויים שיזכירו את האירוע - מוגדרים כסובלים מפוסט-טראומה, או בשמה המלא, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder). הפרעה זו גורמת לקשיים ניכרים בתפקודו של החולה בחיי היום-יום ובמקרים קיצוניים אף לחוסר תפקוד מוחלט.
ידוע כי לשינה תפקיד חשוב בתהליכי למידה וזיכרון, כאשר שינה (או אפילו נמנום קצר) לאחר למידה, מגבשת ומקבעת את הזיכרון ומשפרת אותו. נמצא כי במכרסמים, לחסך שינה (היעדר שינה) קיימות השפעות שליליות בכל הקשור לגיבוש זיכרון, כלומר, מניעת שינה לאחר לימוד לדוגמה, משבשת את הזיכרון.
פרופ' חגית כהן: "היות שהזיכרון הוא מרכיב משמעותי בהתפתחות סימפטומים פוסט-טראומטיים, החלטנו לבחון את השפעותיו השונות של חסך שינה מיד לאחר חשיפה לטראומה על מגוון היבטים של התגובה לסטרס, במודל חיות פרוספקטיבי ומבוקר".
מניעת זיכרון ארוך-טווח
המחקר, שנערך במודל ייחודי לתסמונת הפוסט-טראומטית בחולדות, מודל פורץ-דרך בתחום המחקר הביו-רפואי, פורסם בכתב העת Neuropsychopharmacology. בסדרת ניסויים שביצע הסטודנט
שלמה כהן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהדרכתה של פרופ' חגית כהן, ראש יחידת המחקר לחקר סטרס וחרדה בפקולטה למדעי הבריאות, נמצא כי מניעת שינה של שש שעות מיד לאחר חשיפה לאירוע טראומתי, הפחיתה את התפתחות תגובות ההתנהגויות דמויות הפוסט-טראומה כפי שנמדדו במספר מבחנים התנהגותיים הכוללים מבחני זיכרון הקשורים באופן ישיר לסטרס. חולדות ש"טופלו" בחסך שינה לאחר החשיפה לטראומה, לא זכרו את הטראומה אליה נחשפו, בעוד שחולדות הבקרה זכרו את הטראומה והדגימו התנהגות דמוית פוסט-טראומה.
החוקרים מצאו כי תזמון נכון בין רמת ההורמון קורטיזול (קורטיקוסטרון במכרסמים) ובין רמת אפינפרין, המופרשים בזמן החשיפה לאירוע הטראומתי הם חלק מהגורמים המשפיעים על התקבעות הזיכרון הטראומתי והתפתחות התגובה הנפשית לאירוע. מניעת השינה לאחר חשיפה לסטרס גרמה הן לעלייה ברמות ההורמון קורטיקוסטרון בשתן והן לירידה בקצב הלב - ולמעשה מנעו את התגבשות והתקבעות הזיכרון הטראומתי. בכך מנע את הפיכתו לזיכרון ארוך-טווח שהוא זיכרון עמיד. במילים אחרות, מניעת שינה לאחר חשיפה לטראומה מיתנה את המרכיב הרגשי המאיים של הזיכרון הטראומתי ובכך מנעה את התגובות הטראומטיות.
"מניעה מכוונת של שינה לאחר חשיפה לגורם לחץ יכולה להיות אפקטיבית להתערבות בתהליכים פוסט-טראומטיים. נראה כי מניעת שינה שלאחר חשיפה לגורם לחץ מפריעה לגיבוש זיכרונות אברסיביים או זיכרונות פחד, על-ידי התערבות באינטראקציות שבין מערכות גלוקוקורטיקואידיות ואדרנרגיות", אומרת פרופ' כהן.
