חלוף הזמן אינו מהווה עילה להקלה בעונשו של אדם שביצע עבירות מין בקטינות, וזאת בניגוד למשקלו ברוב העבירות האחרות. כך קובע (יום ד', 18.7.12) בית המשפט העליון.
אדם הורשע בביצוע מספר רב של עבירות מין בשנים 1991-1986 בשלוש אחייניותיו הקטינות ונדון ל-16 שנות מאסר. בערעורו לעליון טען הפדופיל בין היתר, כי "היה ראוי לתת משקל גבוה יותר לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות מושא כתב האישום, קרי 20 שנים שבמהלכן לא ביצע שום עבירה".
השופט
סלים ג'ובראן דחה את הערעור והתייחס גם לטענה זו, שהיא לדבריו המשמעותית ביותר שהעלה המערער: "ייתכן שבנסיבות אחרות היה בחלוף הזמן שבמהלכו לא נעברו עבירות נוספות כדי להביא להקלה מסוימת בעונשו של נאשם. נסיבות המקרה שלפנינו אינן כאלה. המתלוננות, ובייחוד המתלוננת 1 והמתלוננת 2, עודן נושאות עימן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהמעשים שביצע בהן המערער, כך עולה מהתסקירים שהוכנו בעניינן.
"אמנם עבירות מין מסבות נזק, פיזי ונפשי, לכלל הנפגעים והנפגעות, אך אין ספק שפגיעה מינית בגיל צעיר יש בה כדי להשפיע בצורה קשה ומקיפה יותר על אישיותו של הנפגע ועל עולמה הפנימי של הנפגעת. אל לנו לשכוח כי בשלב זה בחייו של הפרט יש למרבית החוויות שהוא נחשף להן פוטנציאל לגבש ולעצב עוד נדבך ועוד פן באישיותו המתפתחת, והדברים הם בבחינת מקל וחומר כאשר החשיפה היא לחוויות טראומטיות ואלימות, כדוגמת תקיפה מינית. במקרים כגון אלה, יש לשיקולי הרתעה משקל משמעותי ביותר לעניין העונש, והמקרה שלפנינו הוא מאותם מקרים שיש בהם הצדקה לגזור עונש חמור בעל אפקט חינוכי והרתעתי".
השופט
יצחק עמית הוסיף והזכיר, כי החוק קבע תקופת התיישנות ארוכה ביותר בנוגע לעבירות מין, ואף היו מי שהציעו לבטל אותה כליל בהקשר זה. "המבט של החברה מופנה אפוא בעיקרו כלפי קרבן העבירה ומכאן ההארכה המשמעותית של תקופת ההתיישנות בעבירות אלה. החברה כמו ביקשה לומר לאותם אלה שמנצלים מינית קטינים, במיוחד בני משפחה או אחראים על הקטין, כי לעבירות אלה אין סליחה, אין מחילה ואין כפרה וצלה של העבירה ירדוף אחריהם שנים רבות", הוא אומר.
