בית המשפט העליון קבע (2.10.03) כי אין להטיל עונשי קנס והתחייבות כספית בגין אותו מעשה עבירה. בפני בית המשפט הובא ערעורו של מימון כהן, תושב קריית שמונה העובד כירקן בשוק בעיר, שנקלע לסכסוך עם אדם העובד גם הוא כירקן באותו שוק.
כהן החליט "ליישב" את הסכסוך בדרך מקורית למדי: הוא נגח באמצעות רכבו בדוכן הירקות של יריבו שלוש פעמים בזו אחר זו, עד שהדוכן קרס תחתיו והותיר ירקות ופירות מפוזרים לכל עבר.
בגין מעשים אלה, הורשע כהן בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של נהיגה בקלות ראש שיש בה סכנה לציבור ובגרימת היזק בזדון.
בית המשפט גזר על כהן עונש של 12 חודשי מאסר, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 18 חודשים מתום מאסרו, פסילה על-תנאי למשך 12 חודשים וכן קנס של 2,500 ש"ח, והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה דומה, בסך 2,500 ש"ח לתקופה של שנתיים. כמו כן, חייב בית המשפט את כהן לשלם למתלונן פיצוי בסך 2,500 ש"ח.
מימון הגיש ערעור לבית המשפט העליון על חומרת העונש, באמצעות עורך דינו איאד חליחל. בדחותו את הערעור, קבע בית המשפט העליון (השופטים מצא, נאור וחיות), כי "המעשים שביצע המערער הינם מעשי בריונות לשמם ורק בנס לא נגרמו בעקבותיהם פגיעות בגוף ובנפש".
השופטת אסתר חיות, שכתבה את ההחלטה, קבעה כי "בית משפט קמא לא החמיר עם המערער כלל וכלל, בקובעו כי חודשי המאסר שגזר עליו ירוצו מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, וזאת על-מנת להדגיש את חומרת מעשיו מחד גיסא, אך בלא שהפליג במשך המאסר, מאידך גיסא".
"הקנס וכן הפיצוי שקבע בית משפט קמא, אף הם ראויים ותואמים את נסיבות המקרה ואת היקף הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי המערער, ואילו עונש הפסילה שהושת, מתחייב מן העובדה שהמערער הפך את רכבו לכלי משחית ועשה בו שימוש פוגעני כנגד רכושו של המתלונן".
עם זאת, בנקודה אחת החליט בית המשפט להקל עם כהן: השופטת חיות קבעה, כי ההתחייבות להימנע מעבירה תבוטל, היות ש"בעניין זה (הטלת התחייבות בנוסף להטלת קנס; ר.כ.) כבר פסקנו, כי אין מקום להטלת שני עונשים אלה, זה בצד זה".
יצויין, כי קביעתה של השופטת חיות בנוגע לביטול ההתחייבות להימנע מעבירה ניתנה בהסכמת המדינה, שיוצגה בהליך על-ידי עו"ד גלי פילובסקי.
ע"פ 5042/03 מימון כהן נ' מדינת ישראל
